הפרשה אמור מתרכזת בטומאה וטהרה, בתחילה מתרכזת בתפקיד הכהן המשרת, באשר הוא שעליו לשמש דוגמא וחלים עליו הגבלות עד כדי סוג של בית עליו להקים.
מושגי טומאה וטהרה אולי קשים לנו להבנה. אולם, בדור המדבר ובזמן בית המקדש, נושאים אילו היו משמעותיים מאד בחיי היומיום של עם ישראל. ועל אחת כמה וכמה על הכוהנים והכהן הגדול בפרט, שבמסגרת תפקידם כמשרתים בקודש נדרשו להקפיד הקפדה גדולה יותר מכולם על דיני הטהרה.
בהמשך הפרשה נזכרים המועדים הקדושים לישראל, ומפורטות המצוות השייכות לכל חג: שבת, פסח, הנפת העומר וספירת העומר, ראש השנה ויום הכיפורים ולבסוף חג הסוכות.
הפרשה מסתיימת בסיפור על שני אנשים שבמהלך מריבה ביניהם הזכיר אחד מהם את שם ה’ כשקילל. הוא הובא לפני משה לדין, משה לא חרץ את דינו לבד, אלא על פי הוראת ה’ הוציאו את האיש המקלל מחוץ למחנה, לעונש מוות בסקילה. (רגימה באבנים)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.(ויקרא כג, מ)
אחת ממצוות עשה המתוארות בפרשה הינה מצוות ארבעת המינים, השייכת לחג הסוכות. זוהי מצווה המוגדרת כמצוות חובה ״אלא משום חיבובה״ אבל לעיתים יש סדר עדיפות ומצוות הצדקה עולה עליה…
מסופר על רבי מָרְדְּכַי שפירא זצ״ל מנשכיז שבפולין. שהיה כל ימיו עני ואביון אולם במשך כל ימות השנה היה חוסך לחם מפיו, ואוסף רובל לזלוטי. וכאשר הגיע ערב חג הסוכות היה רוכש בכסף שחסך אתרוג מהודר. שנה אחת עלה בידיו לחסוך סכום גדול יותר מבכל שנה, שמח ומאושר פנה בערב החג לעבר השוק כדי לקנות אתרוג מהודר. לפתע פגש בצידי הדרך יהודי יושב וממרר בבכי. “מדוע אתה בוכה”? שאל הרבי. “צרה גדולה באה עלי” – השיב האיש – “עגלון אני, והנה הבוקר לפתע נפל סוסי ומת ואני נותרתי ללא סוס וללא פרנסה”. הוציא רבי מרדכי את כספו מכיסו. נתנם ליהודי ואמר: “הא לך יהודי יקר לך וקנה לך סוס חדש…” חזר רבי מרדכי לביתו שמח ומאושר, שאלו אותו ״היכן האתרוג”?
״השנה איני קונה אתרוג!” השיב. “אינך קונה”? וכי על מה תברך?” השיב להם רבי מרדכי אשר קרן מאושר, “השנה יברכו כל בני ישראל על אתרוג ואילו אני – אברך על סוס”…
יהיה רצון שתמיד נדע להבדיל בין החשיבות של המצוות.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
