הכתבה הזו נכתבה לרגל תערוכת “דמיון והומור יוצרים מציאות” בבית יד לבנים, אוצרת אביה ממון. התערוכה נפתחה ביום ב’, 19/4/21 .
ממש שבוע לאחר הפתיחה ב-26.4.21 נסענו עליזה זוגתי ואנוכי לראות את התערוכה בבית יד לבנים ברעננה. להפתעתנו הבית היה סגור וסרטים אדומים הזהירו את הבאים לא להתקרב. בררנו שפרצה שריפה בבניין, אמנם התערוכה סגורה, אך העבודות לא נפגעו. מהמשתתפים בתערוכה אני מכיר טוב את האוצרת אביה ממון ואת הפסל אלכס גל. על אביה כתבתי בעבר מאמר והפעם אתמקד באלכס.
את הפסל אלכס גל הגר בכפר סבא, עם אשתו ברכה, אני מכיר מזמן. בתערוכתי “הרצל מצייר את הרצל” פניתי אליו שיציג יחד איתי פסל שלו על תיאודור הרצל במוזיאון הרצל, והוא נענה ברצון. נפגשנו בפתיחת התערוכה בירושלים. התערוכה זכתה להצלחה רבה ואלכס תרם את פסליו למוזיאון.
אלכס המתקרב ל-80 חלה בפרקינסון לפני למעלה מעשור. הוא עבד בתעשייה האווירית ובזמנו הפנוי עסק בצילום, ציור וגם בכתיבה. האמנות הפלסטית הייתה חלק מחייו במשך שנים רבות. את הכתיבה הוא גילה לאחר שאיבד את שירה ביתה של אשתו, שאותה גידל מגיל שלוש, בתאונת דרכים בשנת 1995 ובעקבות הפקת ספר לזכרה.
מאז השתלם בסדנאות כתיבה יצירתית רבות עד שבשנת 2011 הוציא לאור את הספר “אחותי שאבדה” המכיל סיפורים קצרים ואיורים מפרי עטו.
לאחר שאובחן כחולה בפרקינסון הוא המשיך לעבוד וגילה מחדש את הפיסול. הוא סיפר לי: “כשאני נוגע בחימר, הרעידות מפסיקות”.
אלכס פיסל כבר מעל 100 פסלים בחימר. זה היה בשנים האחרונות העיסוק הכי חשוב שלו. את הפסלים, חלק מכר, וחלק נשארו אצלו בבית. היו לאלכס כבר שלוש תערוכות של אמנים חולי פרקינסון שהשתתף בהן. מטבעו אלכס הינו אדם אופטימי למרות מצבו ותמיד נהג לומר “יש כל הזמן עוד דברים לעשות”.
לאחרונה הורע מצב הראיה שלו והוא כמעט עיוור, ולצערו נאלץ להפסיק לפסל, גם הקושי בראיה מחבר ביננו מאחר וגם אני לצערי עם בעיות ראיה קשות, ובעל תעודת “כבד ראיה/עיוור”.
כמה מילים על תערוכת “דמיון והומור יוצרים מציאות” שהינה תערוכה חדשה ברעננה באוצרותה של אביה ממון.
בתערוכה זו מציגים ארבעת האמנים: אלכס גל – פיסול, בלהה הלוי – צילום וקטעי שירה, חקו גייפמן – צילום וגיא חצרוני – צילום. האמנים קשורים לעולם המושגים של דמיון ומציאות על צדדיהם המגוונים. חלק מהעבודות מתובל בהומור, חלק בשירה, חלק נוצר במדיית הפיסול וחלקן במדיית הצילום.
משותפת לקבוצת האמנים היא האופטימיות הזורמת בעורקיהם למרות מחלת הפרקינסון איתה מתמודדים שלושה מהמציגים ואשתו של הרביעי. ללא אופטימיות זו, לא היו מגיעים לתערוכה. התערוכה מוכיחה ששני אנשים שונים, יכולים לחוות אחרת לגמרי מצב דומה כמו התמודדות עם מחלת הפרקינסון, בהתאם לאירועים בחייהם, ולזיכרונות שלהם. בשיחתי עם אלכס נאמר לי שלאור השריפה שהייתה בבית יד לבנים התערוכה פורקה זמנית.
אסיים – לדמיון יש תפקיד חשוב מאוד איך יוצרים מציאות, וגם בעיצוב הדרך בה נרגיש לגבי אירועים בחיינו. הדמיון מעורר בנו רגש, והרגשות שלנו, הם אלו שקובעים בסופו של דבר את תגובותינו, ובכך יוצרים את המציאות שלנו.
דיוקן עצמי של אלכס גל. צילום: באדיבות אלכס גל
