את יהודית בריקמן הכרתי לפני 25 שנים כשהצטרפה לקבוצה שיסדתי “עשרה אמנים דיגיטליים”. היינו ביחד כעשר שנים בקבוצה ואף הצגנו עבודותינו בתערוכת הקבוצה “חלומות וחלונות” בגלריה הוראס-ריכטר ביפו.
בריקמן היא ציירת מחוננת ואמנית רב תחומית היוצרת גם אמנות דיגיטלית, אמנות בה האמן משתמש לצורך יצירתו במחשב או מצלמה. את ציוריה היא מציירת גם בעזרת אמצעי עזר מתקדמים ומתוחכמים המתחברים למחשב. בריקמן נולדה ביאסי, רומניה בשנת 1946, ועלתה לישראל בשנת 1959.
בריקמן למדה פילוסופיה וספרות באוניברסיטה העברית בירושלים, וציור והוראת אמנות במדרשה למורים לאמנות ברמת השרון ובמכון לאמנות, בבת ים.
בריקמן לימדה אמנות שנים רבות במקומות שונים.
בריקמן היתה שנים רבות חברה בקבוצת “נקודת מבט” בכ”ס, הציגה מספר תערוכות יחיד ומרבה להשתתף בתערוכות משותפות. בנוסף איירה את הספר “חנן והפרח בגני” מאת גילה כהן קשת.
תערוכות יחיד
דילוגים, חלל מקוטע – נופר אמנות, תל-אביב, 1995
הביטי ראי! – גלריה עומר תירוש, יפו העתיקה, 1996
פנים אל פנים – בגלריה Artמבט בכפר סבא, 2015
כמה מילים אישיות על שתיים מתערוכותיה:
- בתערוכתה “פנים אל פנים” שאצרה אביה ממון, מטפלת בריקמן בדמויות המצויות בסביבתה הטבעית, משפחה חברים או עצמה, מעמידה את דמות פניהם אל מול פניה, מציירת את דמותם ומוסיפה סביבם אפיונים התואמים את אופיים, על פי הבנתה, תחושתה וראות עיניה. “פנים אל פנים” הוא ביטוי של פני דמות אחת אל מול פני דמות אחרת, פורטרט מול פורטרט. במקרה הזה – פני האמנית או פני הצופה אל מול פני האובייקט המצוייר.
הפָּנים מהווים מסגרת חיצונית לאישיותו של אדם שרב הנסתר בו על הנגלה, ואת הנסתר מנסה האמנית לחשוף על פי פרשנותה. פנים במובן פְּנים, מספר על פְּנים הדמות ואופייה בציור, בצורה שרק ציירת מיומנת כמו בריקמן יכולה.
2.יהודית מציגה בימים אלו בסדנת האמנות ביבנה בתערוכה קבוצתית “טעמי לשון”. בתערוכה מציגם מעל עשרים אמנים. לכל אמן התייחסות שונה לאוכל .
יהודית מציגה “שאריות אוכל”. בעבודה “לשיקה” – הקצה שנשאר מהלחם.
בעבודה “אחרי אורחת הבוקר” – צלחות מלוכלכות בשאריות אוכל.
יהודית מתבוננת על העולם, ודולה משמעויות פילוסופיות מרגעים פרוזאיים. בשתי הצלחות ה”מלוכלכות” משאריות אוכל היא מבליטה את זוהר האור הנשקף מהצלחת השקופה המרוחה בשאריות שמן זית. שמן הזית המלכלך את הצלחת הופך באלכימיה של קרני השמש לברק זהב .
בעבודה “לשיקה” קצה הלחם מואר באור יקרות וזוהר כמו זהב.
לצייר ציור יפה , על פי כל כללי האסתטיקה זה לא מספיק לטענתה. צריך להבחין בשריטות ובסדקים , להבחין בחריגות הגורמים לאי נוחות.
אנחנו מנסים להדחיק ולהתעלם מהסדקים בחיינו ובמציאות שלנו, אבל דווקא דרכם מתאפשר לאור לחדור פנימה , כפי שליאונרד כהן , האהוב כל כך על יהודית , אומר בשירו “המנון” (Anthem)
“צלצלו בפעמונים שעוד יכולים לצלצל
שכחו ממנחתכם המושלמת,
יש סדק בכל דבר
כך האור חודר פנימה.”
דרך סדקים אלו אנחנו יכולים להציץ לעומק ולמסתורין של היקום ולעומק של עצמנו.
