בכתבה מדבר דוד גומא על כך שהפעילות האקטיבית שלו באמנות התחילה לראשונה רק לאחר צאתו לפנסיה מוקדמת מחברת הייטק. הוא הגיע באופן מקרי לחלוטין (בעקבות המלצה) לחוג פיסול בקרמיקה, והוא מספר שמאז השתנו חייו ונהיו קשורים בעבותות לתחום העשייה האמנותית, תחילה בפיסול קרמי, ובהמשך נוסף לכך גם עיסוק בציור, וכך הוא עוסק ב-2 העולמות עד היום
דוד מספר שההשפעות האמנותיות עליו החלו בילדותו בבית הוריו בו היו תלויים ציורים שאהבו. והוא נדבק !!
סגנון פסליו הוא אקספרסיבי – הדמויות המפוסלות בפסליו מתאפיינות בחזותן כדמויות מתרבויות קדמוניות – זה יוצא כך תוך כדי עבודה באופן תת הכרתי וללא תכנון מראש. קו נוסף שמאפיין את פסליו הוא שברובם מופיעות דמויות שונות מהצדדים השונים מסביב לפסל. חשובה לו בפסל הצורה עצמה (כמו בפיסול הקלאסי) ולכן הוא בד”כ לא צובע את הפסלים.
דוד רומז בכתבה על כך שציוריו מאופיינים ע”י קונוטציות לא שגרתיות – סגנון מרבית ציוריו נע בין סוריאליסטי לנאיבי. גם את ציוריו מצייר דוד ללא תכנון מראש וגם הם נוצרים תוך כדי העבודה עצמה בשיתוף תת ההכרה. בכתבה נרמז גם על תערוכות רבות בהן השתתף – בארץ ובחו”ל.
בימוי-ישראל לנצ’נר. צילום-יוסף סרי. עריכה-אפרת גרינוולד
