הצירוף “סידור אישי” נשמע כמעט כאוקסימורון. הרי סידור התפילה המסורתי כשמו, נועד לעשות סדר ולקבוע נוסח תפילות ממוסד וקבוע , לאחר שנים רבות בהן התפללו היהודים בקהילות השונות בנוסחים שונים.
במובן זה ניתן לומר, שמטרת קובעי סידור התפילה לא הושגה במלואה, שהרי גם כיום כל עדה וסידור התפילה שלה.
והנה דווקא ספרו של חנן יובל “סידור אישי” עושה לי הרבה סדר. הספר בנוי כאנתולוגיה של יצירות ספרות ושירה עכשוויים לצד קטעי מקורות יהודיים וקטעי עיון, שחנן ליקט והוא מכנה אותם “תוספות”. ביחד הם יוצרים פזל – תמונה תרבותית שלמה, המשקפת את התמהיל הפרטי של חנן בין ישראליות ליהדות
בכתבה מספר חנן על מסעו האישי שנמשך כעשר שנים, בהן נע על הציר שבין יהדות ומסורת לבין הישראליות באמצעות יצירות שכתב והלחין עד להבאת הספר לאור. את המסע מעלה חנן יובל גם כמופע אקוסטי מרטיט ומרומם נפש, שקטעים ממנו משולבים בכתבה.
ומדוע אמרתי שהספר עושה לי הרבה סדר ?
כיוון שגם אני, כאדם חילוני שצמח מבית מסורתי, נעה על הציר הזה ומוצאת בו את חופש הבחירה שלי במינון שבין ישראליות למסורת.
אני מאמינה ומקווה שזו תהיה גם החוויה של הצופים.
מאת: אתי רז
