הפרשה נפתחת בפסוק:
“אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם. כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל”.
כמה מדהים ודומה להתייצבות שלנו אל מול השם בראש השנה.
בפרשה למעשה מודיע משה לעם, כי הם כורתים ברית/הסכם עם הקב”ה. הברית אינה תקיפה לדור הניצב בכניסה לארץ, אלא עם כל הדורות לנצח נצחים. על מנת שהברית תמיד תהיה בתוקף, עם ישראל מתחייב לשמור את מצוות השם והוא יברך אותם בכל טוב.
אולם! אם יפר עם ישראל את הברית ויפנה לעבודת אלוהים אחרים, אזי גם השם יפר את בריתו איתם: יעניש אותם בעונש הגלות. אך תמיד תישמר לעם ישראל האפשרות לעשות תשובה: לעזוב את העבודה לאלוהים אחרים ולשוב אל השם ולדרך התורה, אז גם יחזור השם אל עם ישראל, ישיב אותנו מהגלות וימשיך לברך אותנו.
אך חשובה ביותר היא ההדגשה של משה כי מצוות השם אינן קשות לקיום: הן אינן בשמים( “כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא”).
אלא קרובות מאוד אל האדם וניתנות ומחולקות ל “עשה ואל תעשה”. הבחירה בידנו, לבחור בין טוב לרע, בין החיים ובין המוות. כאשר ההמלצה, לבחור בטוב ובחיים.
בראש השנה כולם ניצבים לפני הקב”ה ומקבלים מטען לשנה שלמה. הכל נמצא בראש וכך יהיה מסודר מן הכח אל הפועל. כל השנה מכונסת בתוך היומיים של החג עצמו. ארבעים ושמונה שעות שהן התוכנה של כל השנה, הזרעים למה שיהיה. “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם”, המילה ניצבים מעידה על פעולה שעומדים זקופים, זאת אומרת שבוחנים למעלה את כל הקומה של הבן אדם. כולנו עומדים לפני הקב”ה והוא רואה את כל הנסתרות. כפי שכתוב בפרשה: “הַנִּסְתָּרֹת להשם אֱלֹקינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד עוֹלָם, לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת”.
שערו בנפשכם את המעמד, אנו במשך יומיים בדיון בבית משפט, שופט אחד, הסדרנים ופקידי בית הדין הם החזנים, התוקע בשופר, הגבאים ועוד… אבל כולם, כולנו כולל רבני הקהילות, רבני העיר, הרבנים הראשיים גם עומדים למשפט – “כָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן”
ראש השנה הוא עת רצון גדול. אפשר לעשות סדר, לעשות תוכנית וסדר לכל השנה. סדר זה מעלה של קדושה. בראש השנה אדם צריך להחליט החלטות ויש סיוע גדול לקפוץ מדרגה, אפילו קומה שלמה. צריך רק לעשות החלטות אמיתיות, החלטות שתואמות את סדרו של עולם.
הגמרא במסכת מנחות כותבת “בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו” ואם נחשוב ונתכונן היטב באיזה מצב אנו באים ליום הדין, בכדי שיוליכו אותנו בדיוק בדרך שבה אנו רוצים ללכת, הבחירה בידנו, כמו שכתוב בסיום הפרשה “רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת, וְאֶת הָרָע… הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ”.
מספרים תלמידיו של רבי ישראל מאיר מראדין זצ”ל המכונה “החפץ חיים”, כשהתארחו אצלו בליל ראש השנה ובעת אכילת הסימנים, הסביר להם ה”חפץ חיים” בטעם הדבר שבני ישראל מרבים באכילת סימנים בליל החג יום הדין על פי מה שמובא במקורות חז”ל , שיש תוקף וחוזק לסימן טוב שאדם עושה ומשאיר רושם על עצמו בזכות סימנים אלו. משום כך נוהגים לאכול דברים מתוקים כתפוח בדבש, ובכך נזכה לסימן טוב, שתבוא שנה טובה ומתוקה. וכן נוהגים לאכול ראש של כבש, כדי שנהיה “לראש ולא לזנב”. ועוד סימנים רבים. בזה אנו עושים תוקף וחוזק שסימנים אלו ישארו בידנו לכל השנה כולה
המשיך “חפץ חיים” ואמר: “הרי אין סימן נאה ויאה יותר מהארת פנים לזולת, חיוך וסבלנות. ואין סימן רע יותר מכעס והקפדה. ובכלל הארת פנים לזולת, חיוך, ברכה ועידוד, הריהם סגולה בדוקה לזכייה בדין, שכן אמרו חז”ל “כל המרחם על הבריות – מרחמים עליו משמים”. ואמרו: “כל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו. ובמידה שאדם מודד – מודדים לו”. אם כן, המחייך לזולת – יחייכו לו משמים בכל השנה כולה! והמאיר פנים יזכה להארת פנים”
יהיה רצון שבימים אלו ובכל ימות השנה נקפיד על סימנים יפים של הארת פנים, חיוך, סבלנות, בכדי שהם ישפיעו עלינו לכל השנה לקבלת הארת פנים מהשם יתברך.
תחל שנה וברכותיה
שבת שלום ומבורך
שנה טובה ומבורכת
חזי ברזני
