בסימנא טבא לאחר סיום קריאת התורה, אנו חוזרים לספר בראשית לפרשת בראשית – שנפתחת בפסוק : “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”. ומשם הפרשה והספר אנו למדים את הנושא המרכזי והוא בריאת העולם.

למעשה שני סיפורים על בריאת העולם קיימים בפרשה. בראשונה, נברא העולם בששת ימי הבריאה. בכל יום ויום נברא חלק נוסף מן החלקים מהם מורכב העולם שלנו. כל הסביבה שלנו, מן השמיים ועד הארץ. ועד היצורים החיים בו.

ביום הראשון, נברא האור והופרד מן החושך. בשני, נברא הרקיע, וניתן לו השם “שמים”. בשלישי, נאספו המים, והשם הפריד בין הים והיבשה ונברא גם עולם הצומח (שני דברים ביום השלישי ועל כן נקרא יום שלישי פעמים כי טוב). ברביעי, נבראו המאורות, המאור הגדול – השמש. והמאור הקטן – הירח והכוכבים. בחמישי, נבראו עולם החי, ובשישי נבראו הבהמות, והיצירה האנושית הראשונה : אדם וחוה.

ביום השביעי, שבת מנוחה: “בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת “

על פי תיאור הבריאה השני, שברא אלוהים את האדם ואז נטע גן בעדן והניח שם את האדם, כדי לעבוד ולשמור את האדמה. בהמשך הפרשה מסופר לנו על עץ החיים ועץ הדעת, על הנחש המפתה את חוה לטעום מן הפרי האסור. על חוה המציעה לאדם לאכול מהפרי האסור ועל כך ששלושתם נענשים בחומרה.

על הנחש נגזר שיזחל על גחונו כל ימיו כלומר איברי התנועה נשללים מן הנחש! על האדם נגזרים חיים של עבודה קשה “בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם”. ועל האשה – את קשיי הלידה -.”בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים…” .

אדם וחוה מגורשים מגן העדן. ולאחר הגירוש נולדים להם שני בנים, קין והבל, המקריבים מנחה לפני השם. האל מקבל רק את מנחתו של הבל. קין מקנא ורוצח את אחיו. קין נענש על כך בנדודים ובנשיאת אוֹת קין על מצחו לכל חייו.

בסיום הפרשה – מסופרים תולדות האדם הראשון, מי הוליד את מי ולבסוף פוגשים נח. שימו לב, עשרה דורות מהאדם הראשון עד נח….

על הפסוק “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”. ישנם תיאורים ופרשנויות רבות. בחרתי לשתף סיפר קטן שאולי קצת ימחיש את הפסוק. רבי יהודה הלוי זצ”ל, מגדולי גאוני ומשוררי ספרד בתקופת תור הזהב (המאה 11) – שיריו נלמדים ומתנגנים עד היום.

לרבי יהודה הלוי היה שכן גוי שהיה חכם ומלומד ביותר וגם הוא היה משורר גדול. אבל היה כופר והיה טוען שהעולם נברא מעצמו. הרבה ויכוחים ניהל איתו רבי יהודה הלוי, להוכיח כי העולם נברא על ידי הקב”ה. אך הגוי לא קבל את דבריו.

פעם ישב הגוי וכתב שיר, כשהגיע לסיום לא הצליח להעלות ברעיונו בתים שיסיימו את השיר כראוי. יצא לגינתו בתקוה כי האוויר הצח יעורר בו איזה רעיון טוב. באותו הזמן נכנס רבי יהודה הלוי לבקרו ומצא על השולחן את השיר שהיה באמצע כתיבתו.

התיישב רבי יהודה וכתב לו סיום מוצלח. כשגמר לכתוב, נכנס הגוי והביט על הגיליון של השיר ולמרבה הפליאה ראה שהשיר גמור. שאל הגוי: מי כתב את זה? אמר לו רבי יהודה: הדלת היתה פתוחה ונכנס בו חתול, כשנכנסתי נבהל החתול וקפץ על השולחן והדיו התהפך ונשפך על הגיליון ובמקרה יצא סיום מוצלח לשיר.

התעצבן הגוי ואמר: איזה הבלים אתה מדבר וכי יתכן שמדיו שנשפך יצא דבר כזה? ענה לו רבי יהודה הלוי: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, אם כמה שורות בשיר אינם יכולים להיכתב בדרך מקרה מדיו שנשפך, איך עולם מופלא כל כך יכול להיברא מעצמו.

קוראים יקרים, סיימנו את החגים הנפלאים ומתחילים מבראשית. ואנו מתחילים לציין ולבקש על בוא הגשם, ייהי רצון שתהיה לנו ברכה הן ברוחניות והן בגשמיות.

שבת שלום ומבורך

חזי ברזני