מאת: ישראל הרצל
כאמן דיגיטלי שהציג מספר תערוכות יחיד בחו”ל אני נשאל: כיצד אתה מצליח למכור את הדפסי ה giclée שלך כיצירות אמנות יקרות ערך באלפי ₪?
להלן תשובתי:
“הדפסים” של Giclée נקראים בלשון העם הדפסות או רפרודוקציות על קנבס.
ביצירות מקוריות אין העתקה של אמנות שנוצרה במקור במדיום אחר.
בעבר, בהדפסים, המקור היחיד היה לוחית ההדפסה עצמה.
אף אספן לעולם לא תלה לוחית ההדפסה על קיר הסלון.
עם זאת, אף אמן לא רוצה להשתמש במילה “הדפסים”, מכיוון שיש לה ערך מסחרי נמוך יותר. רפרודוקציות – מודפסות טכנית, כך שכולם פשוט משתמשים במילה “הדפסה”, מה שמעלה את תפיסת הערך שלהם. אבל הם אינם זהים להדפסים אמיתיים ויש להם ערך מסחרי נמוך בהשוואה.
Giclée היא רק הטכניקה שבה מתבצעת ההדפסה. יש אמצעים טכניים אחרים. המילה הנכונה לתהליך היא “דיגיטלית”. מישהו מייצר קובץ תצלום של יצירת אמנות שלו ואז הוא משוכפל דיגיטלית על מצעים מסוגים שונים: בד, נייר, אריחים ארמניים או לוח זכוכית (על כול המצעים הללו, יצרה חברתי פרופ’ רות בן ישראל ז”ל את עבודותיה).
הטכניקה הספציפית של ה”הדפס” הובאה לפני כמה עשורים על ידי חברה בשם איריס (Iris), שרצתה שם מהודר ואומנותי. אז הם חיפשו סביב מונחים בצרפתית (כמובן!) והגיעו לטכניקת תחריט צרפתית ישנה שפירושה להתיז דיו, וזה סוג של מה שמדפסות הזרקת הדיו שלהן עשו. אז הם מיתגו את המילה – giclée!
עד שפותחה שיטת הרפרודוקציה הדיגיטלית, היה צריך לבצע את ה”הדפסים” בסדרות, בהפקות ייצור גדולות תוך שימוש בטכניקות של ליטוגרפיה או סריגרפיה – מסך משי (lithography or serigraphy – silkscreen), מה שהפך אותן ליקרות מאוד.
התהליכים הדיגיטליים אפשרו לאמנים לבצע עבודות לפי דרישה (repros on demand). המשמעות היא שאף אמן לא צריך כיום לגייס הון כדי ליצור “הדפסים”, וגם לא להישאר עם מחסנים מלאים בהדפסים שלא נמכרו.
אבל לא משנה באיזו טכניקה משתמשים – דיגיטל, ליטו, סריגרף – התופעה של ריבוי רפרודוקציות יכול לגרום להן להיות רק עותקים זולים של מקור, שאינם שווים הרבה. המקרה היחיד ש”הדפסים” (repros on demand) הינם בעלי ערך ניכר, הינו אם אמן ידוע מפורסם חותם על “העתק” בודד (או אפילו ממספר סדרה קטנה במיוחד), אז העבודה הופכת לנדירה ויכולה לקבל ערך.
מאחר ואני יוצר כמעט רק עותק בודד לעבודותי, אני מצליח כאמן למכור עבודותי בתערוכות היחיד שלי או במכירות של גלריה “תירוש” במחירים הנעים בין אלפי לעשרות אלפי ₪ לעבודה.
אני מודד את הצלחתי האמנותית ,לא במחירי המכירה, אלא בזהות הקונים וגאה במיוחד שעבודותי תלויות במוזיאון הרצל, משרד החוץ, אצל ראש עירית כ”ס וסגנו, וכן באוספים פרטיים בניו יורק, טורונטו, באזל ובארץ.
