לע”נ חברינו אלי (אליה) עקיבא ז”ל בן שמחה
הפרשה שלנו נפתחת בפסוק : “ואֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם–אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה.”
בראש בראשונה יש לשים לב למשפט “אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק”, כאן מבקשת התורה להזים כל ספק מי יורשו האמיתי של אברהם אבינו – הן ברמת המנהיגות ומעבר לכך, ברמת הרוחנית והקשר עם הקב”ה.
יצחק ורבקה, לא נפקדים בילדים. יצחק אבינו, פונה להשם. לאחר שה’ מאזין לתפילתו ורבקה נכנסת להריון, גם פונה היא בתפילה להשם כיוון שההריון קשה לה. השם משיב לרבקה שהריונה אכן קשה כיוון שתאומים בבטנה. אך יש קושי עתידי, תאומים אלו, שנאבקים כעת בבטנה, ימשיכו להיאבק גם לאחר לידתם! התאומים יוצאים לאוויר העולם. הראשון יוצא שעיר ואדמוני ועל כן נקרא שמו “עשו”, השני יוצא כאשר אוחז בעקב אחיו ועל כן נקרא שמו “יעקב”.
מגיל צעיר מגלים התאומים אופי שונה. עשו מתואר בפרשה “אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה” ואלו יעקב מתואר כ: “אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים”. הבדלים אלו באופי הילדים גוררים גם הבדל ביחס ההורים כלפיהם. יצחק אוהב יותר את תכונותיו ואופיו של עשו, ואילו רבקה אוהבת יותר את אופיו של יעקב. החיכוך הראשון בין האחים מתרחש, כאשר עשו חוזר יום אחד מן השדה עייף “והוא עייף מאוד”. בכניסתו לאוהל, רואה עשו את אחיו יעקב מכין נזיד עדשים אדום. יעקב, משום מה, מסרב לכבד את אחיו סתם כך והוא מבקש מעשו שייתן (ימכור) לו את הבכורה, ובתמורה יקבל נזיד עדשים. עשו הרעב מסכים והבכורה נמסרת ליעקב
החיכוך שני, שישפיע רבות על המשך שושלת האבות, מתרחש כאשר יצחק זקן, כבד ראייה, חש שהוא מגיע אל אחרית ימיו. הוא פונה אל עשו ומבקש ממנו: הכן נא לי סעודה גדולה, שלאחריה תזכה לקבל את ברכתי בטרם אמות. רבקה שומעת את בקשת יצחק ואינה מוכנה לקבל זאת. ברכת האב ראויה (לדעתה) להינתן ליעקב ולא לעשו. על כן היא בחכמתה מתכננת פעולה: יצחק הרי כבד ראיה, אזי אשלח אליו את יעקב בבגדי עשו והוא יתקשה להבחין. ואכן, כך נעשה והברכה מוענקת ליעקב. רבקה אמנו לוקחת אחריות מלאה למעשיה כאשר משיבה לבנה יעקב באם “יקלל” אותו אביו? “וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי…” (זוהי מסירות נפש של אמא)
כאשר עשו שב אל אביו עם הסעודה, הוא מגלה, שיעקב גנב את ברכתו. הוא כועס ומקבל החלטה לכאשר יצחק יפטר מן העולם הוא ישלח יד בנפשו של אחיו הקטן ש”גזל” לו גם את הברכה וגם את הבכורה. רבקה בחכמתה מבינה מה זומם בנה עשו ומחליטה לעשות מעשה ופונה אל יצחק בבקשה שיורה ליעקב ללכת ולמצוא אישה בארץ הולדתה, יצחק נענה וכך נעשה. יעקב למעשה נמלט מאחיו בדרכו ללבן אחי רבקה. שעליו כבר נרמז שהוא אינו אדם ישר…. !
הפרשה מספרת על אהבתו של יצחק לעשו: “וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו”
לרבי חיים מטשערנוביץ זצ”ל היה בן שלא הלך בדרך הישר וציער מאד את אביו, למרות זאת לא הרחיק אביו את בנו מעליו ואף קרבו מאד. ופעמים רבות היו שומעים את האב כשהוא נושא את ידיו לשמים ואומר: “ריבונו של עולם, יהי רצון שאף אתה תנהג בבניך במידת הרחמים כשם שאני הקטן נוהג בבני זה, גם לי בן שסר מדרך הישר, אף אתה אל תסיר פניך מהם אלא רחם עליהם”
זהו הרמז בפסוק יצחק אבינו ידע ברוח קדשו, כמצוין בגמרא במסכת שבת שלעתיד לבוא יטען הקב”ה כלפי יצחק, בניך חטאו, לפיכך קירב יצחק אבינו את עשו בנו כדי שבבוא היום יוכל גם הוא לטעון ולומר, אני אהבתי את בני אף על פי שהיה זה עשו, גם אתה ריבונו של עולם, מחל לבניך .
יהי רצון שנזכה לגדל בנים ובנות בהובלה לדרך הישר כדור ישרים יבורכו. אמן
שבת שלום ומבורך
חודש כסלו טוב ומבורך
חזי ברזני
