הפרשה פותחת בפסוק: ” ויִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.”

21 שנה לאחר חלום יעקב (הסולם והמלאכים) ושנים רבות לאחר שנימלט מאימת אחיו התאום, חוזר יעקב לארץ אביו. אך הפעם ליעקב משפחה גדולה: יש לו ארבע נשים, אחד עשר בנים ובת אחת, רכוש רב, הכולל צאן ובקר. אך יעקב חושש מאוד מפני הפגישה עם עשו אחיו. הוא מקבל מידע כי עשיו מחכה לו ושאין פניו לשלום. אך יעקב רוצה להתפייס עם עשו ולכן הוא שולח אליו מלאכים-שליחים, אשר ילכו ויביאו לו מנחות-מתנות הכוללות עדרים ענקיים של מאות כבשים, עזים, פרים וגמלים. במקביל הוא מחלק את המחנה שלו לשנים, שמה עשיו יגבר עליו אזי תהיה שארית פליטה מזרעו של יעקב. בלילה לפני הפגישה עם עשו, נאבק יעקב עם איש אלמוני (המכונה שרו של עשיו), יעקב נפצע במאבק (בגיד הנשה), אך גובר עליו ודורש ממנו ברכה. הברכה שהאיש נותן לו היא שינוי שמו של יעקב ל- ישראל. בבוקר פוגש יעקב את עשו. ואילו נופלים בחיבוק זה על צווארו של זה.

שימו לב, יעקב מקבל החלטה מנהיגותית בבואו לפגוש את אחיו. מתנה, מלחמה ומעל הכול תפילה. בתחילה הוא מנסה להביא לעשיו מתנות, הוא גם מתכונן למלחמה וחוצה את המחנה, אך התפילה של יעקב היתה בכול עת.” קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת …. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים”

יעקב מסרב בנימוס להמשיך עם עשו והוא קונה חלקת שדה ליד העיר שכם וגר בה. אחד מבני העיר – שכם בן חמור, מתאהב בדינה בת יעקב ואונס אותה. הוא רוצה להתחתן איתה. בני יעקב מודיעים לשכם שאם הוא וכל בני עירו ימולו את ערלתם, הם יכרתו איתם ברית, ושכם יוכל להתחתן עם דינה. לאחר שהם נימולים ועדיין כואבים מהמילה, באים שמעון ולוי והורגים את כל החיים בעיר בעבור כבוד אחותם!!. יעקב נוזף בהם. שכן הוא נאלץ לעזוב ושוב לברוח. השם נגלה ליעקב ומורה לו לעלות אל בית-אל (היכן שהתגלה אליו לראשונה). שם בונה יעקב מצבה ואלוהים חוזר על שינוי שמו מיעקב לישראל. בדרך מבית אל, רחל יולדת את בנימין ומתה כתוצאה מהלידה והיא נקברת במקום מותה בבית לחם (רחל היא אם האומה היחידה שאינה קבורה במערת המכפלה).

כוחה של התפילה

יעקב אבינו מראה לנו שחוץ ממה שעל האדם לפעול במישור ההשתדלות המעשית ולנסות למזער ולמנוע את הסכנה, עליו לפעול במישור נוסף ולעמוד בתפילה לפני הקב”ה ולבקש מה’ שיושיעו ויצילו. שהרי התפילה זה הנשק הטוב ביותר של האדם היהודי ובאמצעות התפילה יש בכוחנו לחולל ניסים, להינצל מהמצבים הכי סבוכים וקשים ואפילו אם האדם המתפלל אינו שומר מצוות. הדוגמא הגדולה ביותר, זה “מנשה”: מנשה בן חזקיהו מלך יהודה, מנשה היה רשע גדול, אשר הגיע לעוצמה גדולה של רשעות, רצח את סבו הנביא אלישע ועשה כל פשע ורשע שבעולם. ומובא בחז”ל שבשביל העבירות שלו לבד – כבר היה צריך להחריב את בית המקדש. ולמרות זאת, כאשר מנשה הזה נתפס על ידי מלך אשור והוכנס אל הסיר הלוהט והוא ביקש מאלוקים שיושיעו, נעשה לו נס ובאה רוח חזקה ושלפה אותו מהסיר. לא יאומן! עומד מנשה הרשע בתפילה בתוך סיר, בלי סידור, בלי מניין וללא הכנה מקדימה ואלוקים עונה לתפילתו ועושה לו נס גדול. איך זה יתכן?
כוחה של תפילה בעת צרה רב ועצום!!! – והוא מפתח לכל הישועות, ואת המפתח הזה הפעיל יעקב כנגד עשיו.

בקש שלום…

לפני שיעקב ניגש למלחמה עם עשיו ואנשיו – הוא שולח אליו מתנות ומנסה לרכך אותו ולשכך את חמתו. ולכאורה מדוע? הרי מדובר בעשיו הרוצח, אשר בא לקראתו עם ארבע מאות שכירי חרב. אם כן, למה שלא ילחם בו ויחסל אותו אחת ולתמיד? לשם מה הוא צריך להשקיע ממון רב ולשחד את הרשע הזה?
יעקב אבינו מלמד אותנו יסוד גדול: אפילו אם יש לאדם את הסיבות הכי טובות והכי מוצדקות להיכנס למלחמה עם השני, אפילו אם הוא הצדיק והצודק – ואילו השני הוא הפריץ והעריץ, לפני שהוא ניגש למלחמה עם אותו פריץ, עליו לנסות את כל הצעדים האפשריים כדי לשמור על השלום ולמנוע את המלחמה. אין מניעה לשלוח לרשע מתנות, לפרגן ולתת לו כבוד ולהראות לו שהוא “כאילו” יקר וחשוב לנו, ורק אם כלו כל הקיצים וכלום לא עוזר להפעיל את רחמי הרשע – ועדיין הסכנה נראית באופק, או אז יש להפעיל את השלב האחרון, שלב המלחמה. ומכאן אנו למדים עד כמה גדול כוח השלום, ועד כמה חשוב לאחוז בו בכל מחיר. האמת היא שהמסר החד והברור הזה .
יהי רצון שכל קושי ומורכבות בחיינו נדע לפתור בדרכי שלום ובעוצמה של תפילה.

שבת שלום ומבורך
חזי ברזני