אות וחומר / אורי בית אור
מתוך אלפי ציוריו של אורי בית אור, לכאן נבחרו כאלה, שמציגים שילוב נועז של חומר, של כתב ותוכן, של צבע ותמיד של מצע יוצא דופן, שהוא גם תוך- וגם מהות. הציור, לעתים בדו-ממד ולעתים בתלת-מימד. בכל עשייה, מתוך שילוב חכם של אמצעים, נוצר עושר ועניין לצופה. אמרתי “יוצא דופן”, כי אורי מתקשה לשמור על מסגרת, על גבול, לצייר כמקובל וכשורה. הוא מצייר בלי מקובלות, יוצא דפנות, פורץ מסגרות. מצייר כמו-כשורה, אבל לא. הוא בין השורות וללא קשר להן.
אורי הוא בוגר סמינר לחינוך, בי”ס לאמנות, אונ’ ת”א (פילוסופיה, סוציולוגיה, מדעי עבודה), אונ’ מדינת פנסילבניה (דוקטורט בקהילה, מערכות וולונטריות, רכילות, סוציולוגיה, תקשורת-אנוש). יחד עם עיסוקיו האחרים, הציג תערוכות יחיד רבות והשתתף בתערוכות קבוצתיות, בארץ ובחו”ל. בין השאר, היה פעיל בנושאי אמנות ואמנים בתנועה הקיבוצית, בנגב, בבאר שבע והסביבה. מאז שב לכאן, הוא מרבה להציג פה ובסביבה; והוא היוזם, מייסד ופעיל בקבוצת “אמן בעירו”, שחבריה יוצרי יצירה פלאסטית. כמו כן, הוא חבר בקבוצת חיו”ך, שחבריה יוצרים אנשי מילה כתובה.
מילדותו, אורי גדל בכפר סבא. ממנה יצא לצבא ואחרי שירות פעיל מאד, היה לחבר קיבוץ בנגב כ- 45 שנה. אחרי כן, חי בבאר שבע כ-12 שנה ולפני כמה שנים, הוא ומשפחתו שבו לכפר סבא.
אורי עבד בחקלאות, בחצרנות ותברואה, במטבח וחדר- אוכל ונשא בתפקידים בקיבוצו ומחוצה לו. בין השאר, היה פעיל מרכזי בתנועות נוער ובתנועה הקיבוצית ועסק בפיתוח קהילות קיבוציות ובדור הצעיר בהן. נשא בתפקידים מקדמים תרבות ופיתוח תיירות בנגב. אורי יסד את מכללת ספיר, עמד בראשה ומילא בה תפקידים אקדמאיים ואחרים. אורי לימד, חקר ונשא בתפקידים במכללת קיי לחינוך בבאר-שבע, באונ’ בן-גוריון, בתנועה הקיבוצית ועוד.
היום, הוא מתמקד באמנות פלאסטית ובאמנות-מלים ויוצר ללא הרף. נקודות מוצא הן: חיי יום יום, סביבה, פוליטיקה, יחסי-אנוש, הגיגים וציטוטים, סתם-לא-סתם ציור וקבצי-מלים, שחותרים לאיכות אמנותית. שנים חקר אורי את הרכילות ופרסם מחקרים בנידון. זה היה גם נושא פופולארי ביותר, הן בתקשורת והן בהרצאותיו ברחבי ישראל. המחפש היטב, בוודאי ימצא רכילויות חבויות גם ביצירותיו.
תוך יצירה, הוא משתמש במגוון טכניקות, כמו רישום, חריטה, שבירה ופירוק, חיבור והדבקה, ציור בפסטל ובאקריליק, בטוש, בשפכטל ומברשת, במים, בצילום במכונת צילום משרדית. ביצירותיו תמצאו קרטונים חדשים ומשומשים, עץ, בד ורשת, חוטי בד וחוטי ברזל, פלסטיק, עיתונים שעברו טרנספורמציה, חומרים של חפצים ללא-חפץ, שזכו לעוד הזדמנות לחיים, אמנותיים הפעם. לעתים הוא מצלם את ציוריו ומצייר. לעתים, מצייר את צילומיו ומצלם. כשזה תורם לאיכות של אמנות, הכל לגיטימי, הכל מעניין – וזה מרטיט את הדמיון
בהקדמה לתערוכתו “טקסט וטקסטורה” אורי כותב:
…”בכל מה שעשיתי, חסרתי חסרים. נדחקתי דחקים. אני עושה אמנות, בתוך דחיקות במקום, בזמן, בעלויות, בסבלנות – וכמובן ביכולת ובכישרון. חסרים כאלה רדפו אותי, עד שהתאמצתי וגיירתי אותם לטובתי, לעשות מהם איכויות שמחוללות יופי. כך, ציירתי מקום שלא היה. ציירתי ציורים שמתקפלים, שלא לתפוס מקום. ציירתי תלת-ממד, ציורים מודולריים כמו-“לגו”, ציורים ננסיים למחצה, ציורים פיצפונים, כאלה שאין צורך לשמר, וכאלה שללא הוצאות. וירטאלתי ציורים במחשבי. ציירתי מהר, באינסטנט. חומרים פשוטים, קלים, מיידיים, יד שנייה. ציירתי לפי צרכים של ילדים, של הכתה, התנועה, הצבא, הקיבוץ, נערות שוחרות. טרם כלו אלה – וכבר הרהבתי עוז לצייר גם לעצמי. כאן זה התחיל – ומאז, הצייר והציור נעשו אולי פחות מובנים ויותר מורגשים. מקווה שכך הוא.
לאט ודי-מהר, השתחררתי מהמרובעות ומהלבן שבנייר, ומכך שצבע בא רק משפופרת או מעפרון. בין חומרים זמינים היו העיתונים. לכן, פורים שעשיתי בקיבוץ היה נשף עיתונות. קירות הצריף צופו בעיתונים שלא אבד עליהם הקלח ושהודבקו בדבק קמח. זה לא עלה פרוטה. הקמח היה פעיל, גם כי מלא היה בתולעים, שהוסיפו לווית-חן לתפאורה. הן אכלו את התפאורה עד תום. אנינים של טעם. על העיתונים ציירתי בצבעי סיד, בפחם מקומזיץ, שעם ששרפתי, בגריז של טרקטורים ובצבעי איפור ממזבלה. פה ושם הסתייעתי בעפרון-קופי (כימיים), שמצאתי במזכירות, אבל לא העתקתי בהם. הכל אורי-גינל, הכל make ori”…
זה אורי, בתערוכתו “טקסט וטקסטורה” תערוכת שהתקיימה בעבר – והם אף מאירים דברים שבעשייתו בהווה. אביה ממון / אוצרת
