תערוכת הצילומים של מלכה ענבל גורמת לנו הצופים לעמוד, להסתכל, לתהות ולהשתאות, להפעיל את הדמיון ולחשוב. המציאות החדשה שהאמנית יצרה ותעדה במצלמתה, אינה אלא מציאות מדומה, בבואה של מציאות קימת.
בסדרת הצילומים המרכזית הנקראת “בין לבן לאפורים”, מופיעה דמות אישה. העירום הניבט מעודן ולירי, התנועה כאילו לקוחה מתוך מופע בלט שצולם מבעד למים הנעים יחד עם הדמות.
השימוש בצבע הלבן הטהור נוסך תחושה חלומית של עולמות אחרים. הדמות והרקע מתערבבים זה בזה ויוצרים מציאות חדשה המאחדת בין הרקע לדמות הנשית הנשפכת לתוכו, אפקט שניתן להשיג בדרך כלל בנזילות מכוונות של צבע במדיה של ציור ואכן היצירות נראות כציורים מצולמים.
כמו שעוניו הנוזלים של דאלי, כך האלמנטים המצולמים בעולם החדש שבראה מלכה ענבל, נוזלים ומתערבבים זה בזה כבדרך מראה המעוותת ומשנה מציאות.
המודל המצולם אינו מופיע בצילום. מה שאנחנו הצופים רואים הוא בבואתו המעורבלת, והמטושטשת העולה מבין ים גועש גבה גלי, ובכל יצירה בצורה שונה.
בעבודות נוספות המוצגות בתערוכה, מופיעות בבואותיהן המעורפלות של דמויות, הזורמות ומשתלבות בעולם אפל של אורות וצללים שיד הצלמת עיצבה באמצעים שונים.
השימוש בצבעי מונוכרום של לבן שחור ומה שביניהם מעצים את התחושה החלומית של עולמות אחרים.
אין ספק שהאמנית הצליחה באמצעים פשוטים ובטכניקת צילום מקורית משלה, להגיע לתוצאות הייחודיות רק לה.
הקו המקשר בין העבודות בתערוכה זו הוא עולמות חדשים הנוצרים תוך תעתוע של עין המתבונן, והמסמלים עולם חצוי היוצר שיח בין דמיון למציאות. אוצרת: אביה ממון
