הפרשה נפתחת בפסוק “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב–בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.” – פתיחת הפרשה באה להדגיש למשה את זכות האבות, אך גם להראות את החשיבות של משה, כי הוא האדם הראשון אליו נגלה הקב”ה באופן ברור.

אם כן, לאחר שמשה מקבל את השליחות להנהיג את ישראל, ולאחר כישלון השיחות שלו ושל אהרון אל מול פרעה, מתגלה הקב”ה שוב אל משה ומבטיח לו לקיים את ההבטחה שניתנה לאברהם, ליצחק וליעקב – להוציא את בני ישראל ממצרים, ולהשיבם לארץ כנען. אלוהים פונה אל משה, ומבקש ממנו לדבר עם בני ישראל ולומר להם כי הוא עומד לשחרר אותם ממצרים. משה מדבר עם העם, אך הם מותשים ואיבדו את האמונה….

השם שולח את משה שוב לדבר עם פרעה ולדרוש ממנו לשחרר את בני ישראל, משה ממשיך את הדיון שלו עם הקב”ה והפעם בטענה כי פרעה איננו מכיר את השם ולא יאמין לו. אלוהים מחזק את משה ונותן לו אות. משה משליך את המקל שבידיו ארצה והמקל הופך לתנין. אלוהים נותן למשה אות נוסף – והפעם מקלו הופך לנחש.

משה ואהרון ניגשים אל פרעה ומבקשים ממנו לשחרר את בני ישראל בכדי לעבוד את השם במדבר. כאשר הוא מסרב, הם מפעילים את האותות, המקל הופך לתנין, אולם גם חרטומי מצרים מצליחים לעשות כך. כאשר המקל של משה הופך לנחש, גם שלהם הופך לנחש, אך הפעם הנחש של משה בולע את הנחשים של החרטומים. גם האות הזאת אינה משכנעת את פרעה, וזה ממאן לשחרר את בני ישראל, מה גם שהקב”ה הקשה את לבו.

ואז מתחיל הקב”ה בשלב המכות כאשר שבע מתוכן, באות בפרשה שלנו ראשונה: מכת דם. אחריה, צפרדע, כינים, ערוֹב (בעלי חיים מזיקים), דֶבר, שְחין (מחלת עור) וברד. אחרי כל מכה ומכה מבקש פרעה להפסיקה בטענה כי ישחרר את בני ישראל אך הקב”ה מקשה את ליבו וזה חוזר בו, ומסרב לשחרר את בני ישראל. והתפניות בפרשה הבאה בעז״ה

” …וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב–בְּאֵל שַׁדָּי”

רש”י מסביר לנו : וארא אל האבות. כך אנו אומרים גם בתפילת הלחש, שלוש פעמים ביום : א-לוקי אברהם א-לוקי יצחק וא-לוקי יעקב – להגיד שלכל אחד הייתה השגחה מיוחדת בפני עצמו. ישנם אנשים ששואלים אותם אם הם שומרי תורה ומצוות? הם מתגוננים : אתה יודע מי היה סבא שלי?!… הוא היה רב גדול… האנשים הללו חושבים שיש להם זכות אבות. אבל האמת, הבן מזכה האבא, ולא האבא מזכה הבן… משל למה הדבר דומה: קמצן רצה להגיע עם מזוודות אך התקמצן לקחת מונית והחליט ללכת ברגל, אך כובד המזוודות עצר בעדו… הוא עצר נהג מונית ושאל כמה יעלה לו להגיע לביתו. ענה לו הנהג באדיבות: 30 ש”ח. “והמזוודות”? השיב לו הנהג: “המזוודות בחינם”. קפץ הקמצן על המציאה ואמר לנהג: “מעולה, אז תיקח רק את המזוודות”. השיב לו נהג המונית בקור רוח: “אני מוכן לקחת אותן בחינם, בתנאי שתשלם על הנסיעה”… כן הוא הנמשל: כשאדם עם תורה, מצוות ודרך ארץ יש לו זכות אבות, זו מעלה גדולה שזכות אבות היא תוספת על העיקר. דוגמה טובה לכך היא בשיר “אחד מי יודע” שאנו שרים בליל הסדר : כשם שבפסח אומרים שלשה אני יודע! – שלשה אבות. מתי השלושה אבות הם דווקא שלי, הרי הם גם של ישמעאל ועשיו!! שאני מאמין באחד אלוקינו, ומקיים שני לוחות הברית, אזי האבות הם הזכות שלי דווקא…

שבת שלום ומבורך

חודש שבט מקסים ומלבלב

חזי ברזני