אז מה בעצם הסיפור?

מתחילת השנה אנחנו עדים ועדות לתופעה רחבת היקף, שממדיה רק הולכים וגדלים, של נטישה המונית של עובדים ועובדות במגזרים ובמקצועות שונים, וגם בתחום החינוך השוחק כל כך.

לאן הם הולכים/ות, מאיפה הם מרויחים כספם/ן? גם אני שואלת את השאלות הללו ואין לי תשובה.

בכל אופן במקרה של מערכת החינוך, העזיבה מובנת ביותר נוכח השכר הזעום והמביש והשחיקה האדירה ובטח בימים מורכבים אלה. כך, באופן מסורתי במקצועות החינוך ישנו רוב נשי מובהק והוא תחום שמוערך בחסר משך שנים באופן מכוון ומפלה.

נוסף לחסרים בכוח אדם, מצטרפות נסיבות נוספות המובילות להיעדרויות רבות של צוותי החינוך כגון בידודים, קורונה, מחלות חורף קשות שהרימו ראשן ועוד.

איך זה משפיע על כולנו?

מי שאמון על צוותי הבוקר בגני הילדים הוא משרד החינוך. הוא שאחראי על איתור החלפות לגננות החסרות.

כל זה לא עוזר לנו כהוא זה, בטח כשיש רק כ-4 גננות מחליפות בכל המחוז (!!!) ולנו רק בכפר סבא חסרות מידי יום באופן ממוצע כמות גבוהה יותר…

פה עומדות העיריות בין הפטיש לסדן, שכן מצד אחד הן לא האחראיות ונעדרות סמכות בנושא, אבל מאידך נושאות בכל האחריות בעיני התושבים/ות (ובצדק- התושבים לא מכירים את משרד החינוך, אבל כן מכירים את הנהלת ונבחרי/ות הציבור בעיר).

מה העירייה עושה כדי לפתור את הבעיה של החוסרים כולל חוסר בסייעות (123 החלפות בוצעו לדוגמא בצוותים בחודש נובמבר!)?

כל צוותי היול”א של החברה לתרבות הפנאי מגויסים להחלפות, נפתח מסע גיוס ענק בכל מקום שרק תחשבו עליו כולל הסעות לכפר סבא , פעילות של השלטון המקומי לגיוס סייעות כמקצוע מועדף ועוד

ועדיין זה ממש לא מספיק, עדיין גנים נסגרים בשל חוסר בכוח אדם והחוסר בצוותים רק ילך ויגבר בין היתר גם בגלל בידודים, מחלות ועוד…

מה אפשר לעשות עכשיו כדי לעצור את ההתדרדרות הזו?

ראשית להכריז על מצב חירום של ממש במערכת החינוך- לא פחות מזה.

להעביר את מלוא הסמכויות בנושא כוח האדם לידי הרשויות המקומיות! הן אלה שעומדות מול ועם התושבים/ות ומבינות את הצרכים, הקשיים, האתגרים וגם ההזדמנויות.

להכריז על מקצוע הגננות והסייעות כמקצוע מועדף.

להגדיל את אחוזי בני ובנות השירות במערך החינוך.

להעלות את שכר צוותי החינוך שיהיה בסמכות הרשות המקומית- העולם השתנה ובמובן הזה לחיוב! והשכר בשום אופן אינו משקף את חשיבות התפקיד ואת העול הכבד שהוא נושא עימו.

צמצום משך זמן ההכשרה ופתיחת תכניות הסבה מהירות.

במצב חרום יש לגייס כוח אדם גם מהצבא!

באשר לחוסר בסייעות, פניתי למנכ”ל העירייה וביקשתי ממנו לפעול בכמה אפיקים נוספים.

1. גיוס מצוות האמנים והאמניות המקומיים אשר מתמחים בעבודה מול גילאים קטנים ובהפעלתם.

2. גיוס גמלאים וגמלאיות ממועדוני הגמלאים שלנו.

3. גיוס מדריכים/ות ומורי דרך.

אבל ברור שזה לא פתרון ארוך טווח ואסור בשום אופן שיהיה כזה, אלא כיבוי שריפה בלבד למקרים בהם האופציה היא לסגור את הגן. בנוסף, כלל לא בטוח שזהו פתרון שההורים יסכימו לו, בודאי בגני טט”ח בהם נדרשת יציבות, קביעות ובטחון מרבי.

אשמח לשמוע דעתכם/ן בנושא- מה אתם מציעים/ות לעשות? האם שמעתם/ן על פתרונות ברשויות אחרות או הצעות שונות שכדאי לנו לאמץ?

אין ספק שנצליח רק עם שילוב ידיים של כל הגורמים

*כותבת את הדברים במסגרת תפקידי כחברת ועדת החינוך בעיר