הדמיון יכול להעלות דימויים מכל המאגרים ומכל העולמות הפנימיים שלנו, מן החלום או מן הממשות.
חלקם של הדימויים יבואו מן העולמות הקולקטיביים -אוניברסליים, חלקם קולקטיביים וחלקם אישיים. “יונג” מציין אותם כארכטיפיים, כלא מודע קולקטיבי, עולם עצום של סמלים שקיימים בכל תרבויות העולם והעוברים בירושה, בצד הלא מודע האישי. כל אלה מהווים שכבה עמוקה, וככל שהאדם מתפתח, התכנים של תת המודע שלו הולכים ומתגלים, וכך מעשירים את חייו.
שחור- לבן באמנות, מעוררים בי תחושות שונות ומסמלים בחיי מצבים שונים, לרוב הם הפוכים זה מזה.
הקו היוצר צורה וגבולות, או מקשר ומפריד בין החלקים, לעתים לירי ומתחלף לכוחני – ולרוב הנו מתנגן
ומוביל את עין הצופה תוך תנועה וזרימה, לעקוב אחר ייעודו
מיחבר (קומפוזיציה) משמש כאמצעי ביטוי מרכזי ביצירה, בצירוף – קו, כתם צבע, אור וצל. כל אלה יוצרים יחדיו, חיבור נכון למרחב וליחסים הצורניים ביניהם. בציורים יש מיחברים שונים הבאים לביטוי, והינם דינמיים ופתוחים ובמגמת חיתוכי זהב.
הדימויים והסמלים באים בד”כ מן הטבע. חלקם כרמזים מן הטבע האישי שלי, ודימויי דמויות שנרכשו ונצרבו בתודעתי ברבות השנים, לרוב בהקשר להתרחשויות לטוב ולרע – מסביבי. חלקם מתכבד במרקמים וחלקם בקו רך או קשיח ודומיננטי.
שחור נולד מן השכחה
קווים וכתמים מרצדים- חיים,
שחורים מחמדת ההוויה,
מבלי דעת בוא יבואו
ממד רחב ונעלם הוא, כבוחן פתע,
נופים ואדם שלא ידעתי מעולם,
בבחינת עצים ולא יער, בחרתים
מתוך סבך הנשייה.
מתרגשים ברטט-נושמים עם המצע,
כחושים ועבי בשר כאחד,
בין הארצי והשמיימי,ומתגלים לאור
בכל העונות.
מציאות אחרת בלבן שחור
עוטים בגד בתווי תווים,
מחוללים בחמדת שחור.
מלביץ מציין את הצבע השחור “כחלל אין סופי” ובצניעות אוסיף כמזהיר (תרתי משמע), המתחים בינו ללבן יוצרים את הניגודים המתבקשים, ואלה יוצרים את העניין באמנות.
לקרוא אמנות זה לא רק מה אנו רואים , כי מי אנחנו.
