נוף נפשי – סיפור חיי
תערוכה זו מתארת את מהלך חיי באופן אסוציאטיבי יותר מאשר כרונולוגי.
החל מילדותי בסרייבו שביוגוסלביה, שם אני מתרשם בגיל 5, מהצבעוניות היפה של פרחי
הסיגליות בשלג, עובר דרך הפצצות הגרמנים ולבישת הטלאי הצהוב. נטישת הבית ונסיעה
ברכבת. וחקירה של ייאוש גדול עם מעיל ארוך וכובעיי, וכל זאת כאשר אני רק בן 8.
בריחה לשטח כיבוש אטלקי באזור דלמצחה בעיר ספליט. הגלייה לאי הדלמצי קורצולה לכפר
בשם וֶלָה-לוּקָה. בריחה משם בסירות קטנות כאשר הגרמנים יורים לכל עבר, שחייה בים לאי
קטן, הפצצות גרמנים.
אחר כך הפלגה לארץ ישראל מנמל בארי שבאיטליה לעתלית על גבי אניות מלחמה אנגליות.
הפרדה בעתלית בני ובין הורי ואחי, קיבוץ מרחביה, קשיי שפה, קשיי קליטה… גן עדן.
אחרי כיתה י”ב לימודי ציור וגרפיקה בבצלאל בירושלים, אצל האמן מרדכי ארדון, סיום לימודים
בהצטיינות, צבא, סטודיו ראשון שלי לגרפיקה בחיפה – פרסים בעיצוב כרזות כולל פרס ראשון
על עיצוב כרזת יום העצמאות, מעבר לתל אביב והקמת סטודיו מהגדולים בארץ, פרסים
בינלאומיים בעיצוב, בין לקוחותי – מועצת הפירות, מועצת הירקות, משרד התיירות, לשכת
פרסום ממשלתית, מועצה למניעת תאונות, אגרסקו שיפור שיווק הדגים, ויטה, וולוו, פיאט…..
ועוד. רוב משרדי הפרסום בתל אביב.
סגירת המשרד ומעבר לניו-יורק, תערוכה באקספו 86 בניו-יורק, חזרה לארץ, ניהול העיצוב
בחברה נטורל-פורמולה.
אחר כך נסיעה לבני בדרום אפריקה למשך שנתיים וחצי, שם אני עוסק בציור נטו מהבוקר עד
הערב, עבודה בסגנון ייחודי אבסטרקטי ריאליסטי בו זמנית, על ידי הצמדת שני קנווסים כמה
פעמים לסירוגין, חזרה לארץ לכפר סבא.
ציור ותערוכות בכפר סבא עד היום הזה.
יעקב פאפו נולד ביוגוסלביה בעיר סרייבו בשנת 1932 . כבר בילדותו התגלה כשרונו לצייר. כשהיה בן 8 פרצה
מלחמת העולם השנייה. ביוני 1941 כאשר הגרמנים כבשו את יוגוסלביה, פאפו ומשפחתו ברחו בדרך לא דרך
משטח הכיבוש הגרמני לשטח הכיבוש האיטלקי ונשלחו למחנות סגורים באי קורצ’ולה בכפר ולאלוקה.
כאשר האטלקים נכנעו לבנות הברית הגיעו הגרמנים והמשפחה נאלצה לברוח לאיטליה. הם חיפשו נמל ואנייה
על מנת להפליג לאזור מבטחים. לפתע גרמנים החלו לירות על האוניה והם נאלצו לקפוץ למים. הגרמנים
המשיכו לירות מעל ראשיהם כמים ואז יעקב ראה את המוות מול עיניו. בבת אחת נעצר שעות הזמן ליעקב,
מרגש זה הפך הילד לבוגר.
לאחר תקופה קשה של הישרדות, העפיל יעקב עם אחיו באניית מעפילים לארץ ישראל.
מהאנייה הגיע יעקב לקיבוץ מרחביה, שם למד והתחנך וגם צייר והחליט ללמוד ב”בצלאל”. יעקב למד ב”בצלאל”
אמנות ועיצוב וסיים את הלימודים בהצטיינות.
לאחר לימודיו עסק פאפו לפרנסתו בעיקר בעיצוב גרפי, זכה בפרסים בינלאומיים רבים וניהל את סטודיו
“גראפיס” בחיפה. לאחר מכן פתח סטודיו לעיצוב גרפי מהגדולים והחשובים שהיו בארץ. במקביל עסק פאפו
ביצירה וחיפש את דרכו האמנותית.
בהשפעת מורהו ב”בצלאל” – אב האמן מרדכי ארדון, שהיה אחד המורים והאמנים הישראליים החשובים ביותר,
החליט פאפו לצאת לדרך עצמאית משלו, המשלבת קונספט הגותי עם קונספט אמנותי.
סיפור חייו של פאפו בא לידי ביטוי בתערוכה באמצעות האינטרפרטציה האישית שלו ובעוצמה גדולה הבאה
על ידי אקספרסיה צבעונית. היצירה של פאפו מתאפיינת בסגנון ריאליסטי, אבסטרקטי ואקספרסיבי שנוצרו בו
זמנית ובוצעו בטכניקה חדישה וייחודית של ההכפלה. סגנון ייחודי זה של פאפו מביא את המושג “איך” להגדרה
של המצאה ממש בקנה מידה בינלאומי.
לפאפו יש יכולת מולדת מדהימה לראות, להתבונן ו”לצלם” את הסובב דרך עיניו, מוחו ונפשו ולהעביר את
היצירה למתבונן דרך האקספרסיה האישית שלו. עוצמת האנרגיה שאמן יכול להעניק ליצירה מבדילה אותו
מכל אדם אחר. האנרגיה המיוחדת והייחודית של פאפו הופכת בסופו של דבר לכתב היד ולסגנון האישי בתוצר
הסופי וזוהי מתת אל!
פאפו מציג בתערוכה זו את הציור הגדול ביותר במדינה, ציור ב 360- מעלות ובאורך של 90 מטר הנקרא “נוף
נפשי” המורכב מ 90- ציורים מוכפלים. באמצעות היצירה המדהימה הזו, פאפו מציג את הספקטרום הצבעוני
האנושי והנפשי במעגל האינסופי שלו לאורך כל חייו. מעגל הצבעים “הספקטרום” נוצר משבירה של האור
הלבן באמצעות מנסרה. מגוון הצבעים המרהיב עין, הקיים באורך הגל ובעוצמת האנרגיה השופעת ממנו. כל
צבע והאנרגיה המיוחדת שלו. כך יצירותיו של פאפו העוברות מצבע לצבע ולכל ציור אנרגיה אחרת. ההספק
היצירתי של פאפו וקצב היצירה נוכח גילו הוא לא יאמן. פאפו אומר על מאפיין “האין סוף” של יצירתו: היצירה
שלי היר תרומה נצחית לתרבות, רק הנצח האינסופי ישפוט את עוצמת החוויה הנובעת מהיצירות שלי ואת ערכן
האמנותי”.
למיטב ניסיוני והערכתי אני בטוח כי ערכם של היצירות גבוה ביותר כבר היום וערך זה ילך ויתעצם כ”יהלום נצחי”.
ד”ר דוד גפני, אמן ואוצר
יושב ראש ארגון אמני הרצליה
הערכה אמנותית
יצירה אמנותית היא דרך חיים. התערוכה – “נוף נפשי” של האמן הכפר-סבאי, יעקב פאפו,
מהווה הוכחה משכנעת לכך.
לכבוד לי לכתוב מספר מילים בפתח הקטלוג המהודר של התערוכה.
“נוף נפשי” הוא שם מוצלח במיוחד לתערוכה שמחברת בין כל הפרקים שמהווים את סיפור
חייו ודרך חייו של יעקב פאפו, ניצול שואה כילד ואמן פורה ורב המצאה, שכ 60- שנות יצירה
כבר מאחוריו, כבוגר, התערוכה היא תַצְרֵף )פאזל( ענקי ומיוחד במינו, שמקיף את כל תחנות
חייו של האמן – שואה, עליה וחיי קיבוץ, לימודי אמנות בבצלאל, ניהול סטודיו לגרפיקה והפעלת
סטודיו פרטי לציור כיום.
פאפו תלמיד חרוץ במיוחד של מרדכי ארדון, שופע צבע, רגש ועומק רב בעבודותיו. סגנון
יצירתו של פאפו הוא מקורי – כל ציור מורכב משני בדי ציור המצויירים בו זמנית – האחד
ריאליסטי והשמי נוצר מתוך הציור הריאליסטי כמופשט לחלוטין.
אין ספק כי הקטלוג שמכיל 45 צילומים של ציורי התערוכה, משקף היטב את דרך חייו של
האמן ואת נוף נפשו. מאת ד”ר אמיר גבע, מחזיק תיק התרבות לשעבר במועצת העיר כפר-סבא
הרפתקאות מאשר פה לפה דובר
בפתח תערוכתו של האמן יעקב פאפו
בואו-נא, היכנסו למבוך הרפתקאות חייו של האמן פאפו. ולך דע אם הוא מתרפק על
הרפתקאות או שהן מתרפקות עליו. בהלכנו במבוכיו, אנו מזדמנים לחוות חייו, כלומר את
ציוריו.
פאפו, אמן בכל רמ”ט אבריו, כי המכחול הוא העיקר של צלעותיו. בתערוכה זו, תחנות חייו
הן תירוצים חרוצים למירוצים בסבך שפעת נושאים. אל תצפו לכרונולוגיה ולא לסדר הגיוני,
לנרטיב שמתגלגל ומתפתח, כאן, קשר אסוציאטיבי הוא המנצח.
שוב, בין האירועים לבין הציורים מתחולל וויכוח וכמעט שלא יודעים מיהו הגורם למי; וכל אחד
מהם הוא אמיתי.
בכל ציור וציור אני רואה את פאפו, חורק שיניים בחיוך עצוב, מקמט מצחו נלהב כאשר אהב –
ורושם ביד אמן את רשמיו – ומטילם עלינו במגוון קווים, צבעים, חלוקת שטחים ורמזים זרויים.
בכל ציור האמן אומר הכל. ציוריו הם מכלול וגם מצלול, דבר דבור באופניו שלו. אם אין הוא
לו מי לו. פאפו אומר הן או ייתכן, גם כשנשמע קולו כ-לא.
כמו לפי צוו, בשורות וביניהן, בקו לקו ובשפעת צבעיו, ניצבות יצירותיו במאוזן ובניצב והן
רושמות את רישומיו. בעפרונו, במכחולו, אין מה שלא מאתו, שלא שלו, לא בשבילו. זה האיש
פאפו, בצוותא ובגפו. בציורי אדם שהוא אמן ישנם גם היסוסיו, בוטחים ונוכחים; וגמגומיו הם
אמירות חותכות של גם וגם, בוזמנית, יחדיו. גם שהצבעים חזקים וצוחקים, נוזלים ועומדים
לקרוש, אלה ציורים של כובד ראש. האיש יודע, האיש נובע, האיש קובע, האיש עושה. ציור,
כדיבור, הוא מעשה. הרי זה איש שעושה דבר מוגמר כם מחרס הנשבר.
לא ההיגיון שורר פה והאמרות המצוירות נשזרות בעוצמתן של אסוציאציות. בדיו הם בדותות
אמיתיות, תחנות שטוחנות אבני פינה וראש, ומתוכן עולמו נבנה והוא כמו קדוש.
פאפו מארגן חייו וציוריו בהתאם לאיז קו שבו, העבר והעתיד הנם עכשיו. כל הזמן שבעולם
בציוריו הולך ונערם. במעשה ידיו ובעייני רוחו הוא מזמין )או מצווה( לבוא אתו. בשבילנו
העולם הוא בכיסו ומי כמוהו ידעו. פה ופה, זהו האמן, שבקפדנותו ובשלחו קופידוניו, הוא
קושת בציוריו קשתות-צבעיו כגון כחולים וירוקים שהם קרים ויקרים, ועד חומים, צהובים
ואדומים אותם שלוהטים, לואטי-רזים, והם חמים ומלאי חיים.
כל ימיו, אותו אמן הומאן פורץ גבולו ומסגרתו, צוייר כדי לבנות כל מה שמשלו, מאתו ובשבילו.
ואנחנו, בשביליו הולכים עם פאפו השובב, למקביליו יש רק קו אחד. וכמו שיום לידתו נקבע
גם על ידו, כך הוא הכל-טוב אשר אתו.
כעת, ברכה: בתערוכת יצירותיו מיצאו שמחה; ראו איך היצירות מוצגות. כדי ליישב שאר רוחו,
מן הראשית, קו ציוריו מתמשך אל תוך-, בתוך-ומתוך הקר, אל תוך-, בתוך-ומתוך החם –
ותמיד תמיד חכם, שלעולם לא תם ולא ייתם. בציוריו הרותחים וצוננים, איש לא יחדל לטבול
אצבעותיו.
פאפו, יצירותיו צורפות קבוצות ומחנות. הן לא שואלות, הן קובעות: להיות או לא? לחיות!
פאפו צעיר נצחי. ובערבו יצירותיו בשתי, הוא מתחרה במעשה ידיו: מי יחיה יותר אתו ובלעדיו.
אשר מי שמכחולו שרוי בגורלו. אשרי מכחול שבגורל כזה יכול לטבול.
לאהוב אנשים שחזקים קשה למדיי, אבל במקרה זה כדאי. זה לא מקרה שבין כה לבין וכה,
פאפו פה. מאת ד”ר אורי בית אור
