תמיד  התעניינתי בציירים  מפורסמים שחלו בדפרסיה והשפעת המחלה על עבודתם.

זהו מאמר ראשון בסדרה בת שלוש מאמרים על “ציירים  מפורסמים שחלו בדפרסיה או במניה-דפרסיה”.  אפתח בציטוטים על דיכאון שאהבתי במיוחד –

הציטוט הראשון: ” הדיכאון הוא בלתי נסבל… אין מילים, קולות או מראות שיתארו את מלוא נוראותו…” של הפרופסורית לפסיכולוגיה קלינית והסופרת האמריקאית, קיי רדפילד ג’יימיסון, מהמומחים הבכירים בעולם להפרעה דו-קוטבית, שבה היא לוקה בעצמה.

והציטוט השני: ” איזו מין אמנות תהיה מרגשת או בעלת משמעות בחברה נטולת דיכאון?” במאמר של פיטר ד. קרמר, הסוקר את הקשר בין יצירתיות לדיכאון.

כמה מן הגאונים הגדולים של המערב היו ככל הנראה מאנים-דפרסיביים על פי ההגדרה הפסיכיאטרית. בספר “מאניה-דפרסיה ויצירתיות” דנים המחברים בשוּרה של גאונים בהקשר זה – ניוטון, בטהובן, דיקנס, ון גוך. הטענה שלהם מרחיקת לכת – לא רק שיש קשר בין מאניה-דפרסיה וגאונות, אלא שסוג מסוים של מאניה-דפרסיה הוא הכרחי למה שאנו תופסים כיצירה גאונית.  אני מביא במאמר זה אמן ישראלי אחד ואמן בינלאומי אחד כדוגמאות מייצגות.

אמן ישראלי שסבל מדיכאון – אורי רייזמן: צייר הנוגע בנפש

האמן אורי רייזמן, חבר קיבוץ כברי, חבר בקבוצת האמנים אקלים 1973. סבל רוב חייו מאי-הכרה בגדולתו האמנותית. מלבד זאת הוא סבל ממניה-דפרסיה. כיום אומרים מומחים (משה גרשוני למשל) כי רייזמן היה אמן חשוב בקנה מידה בינלאומי. ציוריו נמכרים בעשרות אלפי דולרים. רייזמן היה צייר הנוגע מאוד בנפש כפי שהומחש בציורים רבים שלו, רייזמן חי חיים קשים של אדם שסבל ממחלה מענה. 

דוגמה לאמנים בינלאומיים שסבלו מדיכאון –  וינסנט ואן גוך

הצייר סבל מעליות ומורדות מדהימות לאורך כל מאבקו עם מחלת הנפש מאניה דפרסיה. במהלך חייו. מילותיו האחרונות היו: “העצבות תימשך לנצח”. הסקרנות הובילה לכתיבתם של ספרים רבים ומעל 100 מאמרים, אביא חמש מתוכן:

א. דורון לוריא בהרצאתו, ‘שגעון באמנות’, מנתח את  הסיפור על כך שבאחד מרגעי הדפרסיה שלו, הוא כרת את תנוך אוזנו ומסר אותו לאהובתו, זונת רחוב.

ב. בספר שראה אור באחרונה על  וינסנט ואן גוך (“ליל כוכבים: ואן גוך בבית החולים הפסיכיאטרי”), בוחן העיתונאי וחוקר האמנות מרטין ביילי את השנה במוסד פסיכיאטרי בצרפת, בין מאי 1889 למאי 1890. ביילי ניסה להסביר במונחים עכשוויים מאיזו מחלה סבל ואן גוך בדיוק, והעריך כי מדובר בהפרעה דו־קוטבית.

ג. ואן גוך ומחלת נפש – מתוך אתר “חוג”. ואן גוך העיד על עצמו במכתביו על הסבל אותו הוא עובר ודכאונו התמשך, הוא התנהג בהתנהגות לא הולמת, שתה לשוכרה, וסיים את חייו בהתאבדות בירייה. המסקנה – ואן גוך סבל מהפרעת מצב רוח דו קוטבית, וחווה בחייו תקופות מאניות. 

     ד.  במאמר של פיטר ד. קרמר, הסוקר את הקשר בין יצירתיות לדיכאון נאמר: “מחקרים עדכניים מצאו כי ייתכן שלהפרעה דו-קוטבית       יש ייצוג יתר בתחום האמנות . ואן גוך מאובחן לעתים כמי שסבל דווקא ממאניה דפרסיה, ולא מדיכאון”.

ה. מחברי מחקר חדש, בראשות הפרופסור האמריטוס לפסיכיאטריה וילם נולן, הגיעו למסקנה שואן גוך פיתח הפרעת מצב רוח דו-קוטבית.