אמיר יליד שנת 1957, “כשהייתי בן 17 ישבתי שעות באמסטרדם מול ציורי הענק של רמברנדט ודה וינצ׳י. הרגשתי שככה גם צריך לצלם. 30 שנה זה ישב לי בראש וצילמתי המון אבל לא עשיתי תערוכות. הטריד אותי שאני לא יכול להביא מה שאני חולם: הייתי נכנס למקומות ומסתכל לכל הכיוונים ורוצה לצלם את הכל, אבל אין עדשה שתופסת את הכל. שאלתי את עצמי, אם היה נכנס לפה צייר של הרנסאנס, מה הוא היה עושה? הוא היה מביא את העוזרים שלו, נותן לכל אחד חלק מהמקום לצייר וככה היו עובדים. הבנתי שמה שמגביל אותי זה לא המוח אלא המצלמה, כי כשאתה מסתכל דרך 35 מ״מ אתה לא רואה״.
כך פענח חודורוב את השיטה: הוא הסיר את המצלמה מהעיניים, שוטט במבנים וצילם עשרות תמונות מבלי לכוון את העדשה שלו בעין. ״יצאו מאות צילומים ואז התחלתי לשבת על המחשב להרכיב אותם. אין אף תוכנה שיודעת לאחד זוויות שונות, אז התחלתי לעבוד. זה היה כישלון חרוץ: התחבר לי עקום, אנשים יצאו חתוכים. ישבתי בבית עם שרטוטים וניסיתי להבין מה אני עושה לא נכון. צילמתי עוד פעם ועוד פעם, ולאט לאט הבנתי את המגבלות שלי ושל המצלמה.
״היום אני משרטט את האזורים השונים במבנה ומצלם בכל מקום סדרות של תמונות. אחר כך אני מתחיל לארגן אותן בקבוצות על המחשב ולעבוד על מקטעים: אגף שמאל, אגף ימין – כמו פאזל – ואז מחבר את המקטעים עצמם. אם הם לא מתחברים אני מפרק אותם ומרכיב מחדש״.
איך מחליטים מאיזו נקודה לצלם?
״קשה לי להגיד. במוח שלי אני מבין איך לצלם את המבנה, אבל כשאתה בא לשם אתה לא רואה את זה. אני מחפש כדי לראות את הדברים: מתיישב ומתחיל לראות את הפרטים הקטנים ואז הפרטים הגדולים – פה יש מרפסת, פה מתכת, פה בטון. מתחיל לצייר ציור במוח. לרוב זה פוגע 80 אחוז במה שאני רוצה לפגוש.
פרשנות מונח ה”אורבניקה” ביצירותיו של האמן אמיר חודורוב, מתקשרת להיבט שונה אך משלים. אמיר מחפש את הלא מובן והלא ידוע, ועל אף האלמנטים המצולמים שהם כל כך מוכרים וידועים לכולנו, הוא מייצר סימני שאלה האם אכן הלוקיישן המצולם הוא אכן הוא.
אמיר נאמן לעצמו כאמן ובטוח בדרכו. הוא אוחז במצלמתו כבמאי כאשר המצלמה היא חלק מגופו. הוא שואף למקוריות ולשלמות וכך הוא מחפש במסעותיו בארץ ובתבל את הלא מובן ואת הלא ידוע בתוך ה”מוכר והידוע”, וצילומיו מעוררים אצל הצופה אופטימיות והזדהות חסרות גבולות.
בשיטת עבודתו הייחודית, מחבר אמיר נראטיב על ידי פריימים מדויקים, מוארים וייחודיים וכדרכי יוצרי הסרטים המצוירים הוא מוציא תחת ידיו שלמות תלת ממדית. הוא מביא לצופה את ההשפעות העכשוויות של העולם הדיגיטלי בו אנו חיים, עבודותיו כמארג של פיקסלים שהעין אינה שבעה לראות.
החיים מורכבים מאבני דרך, והם כפאזל מורכב שמתווספים אליו חלקים ומשתלבים אלו באלו. הפאזל של אמיר מקדש את ההיסטוריה, אך באותה עת בורא מציאות עכשווית חדשה ורעננה, כמו למשל, בסדרת צילומי הכנסיות , בתי כנסת (שהוצגו בתערוכה במוזיאון בחולון), והמקומות הקדושים, בהן מצליח אמיר להעצים את גודלו הפיסי של המקום, המזכיר את אמנות הזרם הרומנטי במאה ה-19, שם הודגשה קטנותו של האדם ביחס לגדולת האל והבריאה, אלא שבניגוד לדמות האדם המודע לפגיעותו, אמיר מתנהל בעוז רוח תוך התעלמות מפגיעותו וגורם למתבונן להשתאות מול פרטי הפרטים המרכיבים את עולמנו הכל כך צבעוני וחסר הגבולות.
אמיר זכה לתשבחות שהופיעו ב- London Art Biennale ואף זכה במקום הראשון, הציג בתערוכות רבות בגלריות מובילות בניו-יורק , לונדון, רומא, מילנו ופריז זכה בפרס היוקרתי של המונה ליזה במוזיאון המדע והאמנות במילנו במלאת 500 שנה למותו של ליאונרדו דה-וינצ’י, וצילום כנסיית הקבר שהוצג במוזיאון הוותיקן ברומא.
בנוסף אמיר זכה בפרסים רבים על האומנות שלו בכל העולם, ובקיץ הקרוב הוא מקבל פרס שנחשב לאוסקר של הצילום : “ATIM’s Top 60 Masters”
בדרכו האמנותית השזורה קשיים טכניים לא מבוטלים, נדרש אורך רוח וסבלנות אין קץ, ולכן משפטו של ויקטור פרנקל מתוך הספר “האל הלא מודע – פסיכותרפיה ודת: יצירה אמנותית צומחת מנבכים המצויים בעולם שאי-אפשר להאירו לחלוטין” – מתאים לאמיר ככפפה ליד.
יצירותיו נמצאות באוספים רבים וחשובים בארץ ובעולם.
אתר האומן: www.amirchodorov.com
