ויַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם.
זוכרים את פרשות תרומה, תצווה, כי תשא – בפרשת ויקהל מביא משה את דברי השם. בפרשות הקודמות בכל הנוגע לבניית המשכן על כל פרטיו – כמו שנאמר בפר’ תרומה “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” ולכן משה בהוראת השם מקהיל את כל בני ישראל, ולצוות עליהם את כל ציוויים הכרוכים בעבודת בניית המשכן.
אך! הציווי הראשון לא קשור למשכן – אלא לשמירת השבת. איסור מפורש להבעיר אש בשבת. “שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה’ כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְּבַעֲרוּ אֵש בְּכֹל מוֹשְבוֹתֵיכֶם” – הציווי הזה למעשה בא להדגיש את חשיבות השבת, שכן הולכים לבנות לקב”ה בית – שלא חלילה יבינו העוסקים במלאכה כי מדובר בפיקוח נפש ויש לבנות את המשכן בזריזות שהרי -שזריזין מקדימים למצות. משה ביקש להדגיש לעם שמצוות שבת קודמת למלאכת המשכן ואסור לחלל את השבת ולעבוד בה. כל- כך חשובה היא השבת – עד שדוחה מצווה גדולה כמו בניית משכן – בית לשכינה!
חשוב לציין כי מעבר לתרומה שהייתה בהתנדבות ” מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ ” היתה גם עבודת התנדבות של אומנים ובעלי מלאכה “וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ…” “וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ…” אכן, הנשים מאז ומתמיד בולטות בכישוריהן וברוח התנדבותן.
את הפרויקט ההתנדבותי הזה, הובילו שני אנשים: “בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה” …. “וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה” ו “אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן”. שימו לב שעל בחירת מנהלי הפרוייקט/היועצים – נעשה במכרז הכי נקי, מדובר באנשים מוכשרים, שלהם לאחר סיום הבניה, לא תהיה שום נגיעה לעבודת המשכן, הם אינם משבט לוי ואינם מצאצאיו של אהרון.
משה מצווה את האומנים להתחיל לעבוד. ראשית, הוכנו היריעות שכיסו את המשכן וחוברו זו לזו. בהמשך נעשו הקרשים והאדנים שחיברו ביניהם. לאחר מכן, הגיעה תורה של הפרוכת, שהפרידה בין קודש הקודשים לבין שאר המשכן. בשלב זה הגיעה תורה של בניית כלי הקודש: ארון הקודש, השולחן, המנורה, מזבח הקטורת שעליו הקטירו קטורת, מזבח העולה שעליו הקריבו קורבנות, והכיור. סופה של הבניה הוקדש להכנת החצר שסבבה את המשכן: העמודים, היתדות, האדנים והקלעים.
בפרשה נאמר: “יַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם”. הפסוק פותח בלשון רבים – “ויעשו”, ומסיים בלשון יחיד – “עשה”.
אומר “האור החיים” רבי חיים בן עטר זצ”ל: בדרך כלל, כאשר אנשים רבים עושים דבר אחד, יוצא הדבר עם צורות שונות ומשונות; נדמיין לעצמנו חלות מעשר אופות, או ציור מעשרה ציירים. אך כאן, למרות שהיה “ויעשו” בלשון רבים, היו היריעות דומות וזהות לחלוטין, כאילו עשה אותם אומן אחד בלבד. וכל זאת בהיותם חכמי לב, עם עין טובה ורוח נדיבה לעילה ולעילה, ללא תחרות וקנאה!
ועל כן, כשביקש התנא רבן יוחנן בן זכאי מתלמידיו, שיצביעו על הדרך הטובה שידבק בה האדם, אמר רבי אליעזר בן הורקנוס, שזו העין הטובה. ללמדנו שעין טובה היא מאפיין ראשי, המעלה את האדם על הדרך הטובה, שממנה יגיע לכל הטוב והקדוש. (פרקי אבות)
השבוע ביום ד’ כ”א , חלה הילולת הרב הקדוש – רבי אלימלך מליזענסק זי”ע. מפורסמת היא תפילתו “שנראה כל אחד את מעלת חברינו ולא חסרונם”.
כאשר יראה האדם את הטוב שבחברו, ויביט בו רק בצורה חיובית, כל הגורמים ללשון הרע ורכילות יעלמו. ומאליהן תתבטלנה כל הסיבות המובילות לשאר התופעות השליליות. ודרך זה יבוא לכל המעלות והמידות הטובות.
השבוע הלך לעולמו בטרם עת יובל פרנקל ז״ל.יובל היה משרת ציבור בכל רמ״ח אבריו, סוציאליסט במעשה ולא מן הפה אל החוץ. שתמיד ראה את מעלת חברו ובן שיחו ולא את חסרונם.
יהי זכרו ברוך
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
