זהו מאמר מסיים בסדרת מאמרים על “ציירים  מפורסמים שחלו בדפרסיה או במניה-דפרסיה.

בחיפוש שעשיתי בשפה העברית בספרות ובאינטרנט מצאתי חומר על הציירים: אורי  רייזמן הישראלי, ואן גוך, פולוק, קוסמה וקאראווג’ו.

אך כאשר חיפשתי באינטרנט באנגלית, מצאתי חומר נוסף על הציירים: לויטָן, קאלו פרידה,  מירו, יוקו אונו, טולוז לוטרק, ג’קוב לורנס, דגה, אליס ניל ורוטקו.

עוד אמנים בינלאומיים שסבלו מדיכאון

טולוז לוטרק

מכל האמנים עם דיכאון, הוא זה שבאמת נראה שהפיק תועלת משימוש באמנות כדי להתרפא. אמנות העניקה לו קריירה כשנכשל בלימודים. זה בעצם מה שגרם לרופא שלו לשחרר אותו מהמרפאה, כי הרופאים שלו ראו את חידוש הציור שלו כסימן להחלמה מהדיכאון.

אליס ניל

אליס ניל הייתה ציירת אמריקאית, שנחשבת לאחת הציירות הגדולות של המאה העשרים. היא נודעה בעיקר בשל ציוריה בעלי הנופך הרגשני והישיר והצבעים העמוקים שבהם. לפני גיל 30, היא איבדה ילד בגלל דיפטריה ואיבדה את ילדה השני בגלל נטישת בעלה. הטראומה תרמה לדיכאון. היא ניסתה להתאבד פעמיים בשנות השלושים לחייה, אושפזה לשנה  בבית חולים לחולי נפש. היא  חיה עד גיל 80 .

אדגר דגה

אדגר דגה היה צייר ופסל צרפתי, הנחשב אחד מאבות גישת האימפרסיוניזם.

בעיקר הוא מזוהה עם ציורי הבלרינות שלו.

“בשנות ה-80, דגה סובל מהתקפי דיכאון. “אני חסום, חסר אונים. איבדתי את החוט”, כתב דגה במכתב ב-1884″ מקור “חלון על העולם” מאת סקוט טייסון, 1996

פרידה קאלו

הייתה ציירת מקסיקנית, שנודעה בעיקר בזכות הדיוקנים העצמיים שלה. הייתה נשואה לצייר דייגו ריווירה.

פרידה קאלו לא הייתה זרה למחלות נפש. חייה ויצירתה ממחישים כמות מדהימה של כאב, סבל ואובדן (Campese, 2015). היא אובחנה כסובלת מדיכאון, חוותה שני התקפי דיכאון גדולים וניסיונות התאבדות במהלך חייה.

זאן מירו

מירו היה צייר, פסל וקדר שנולד בברצלונה, והיה מהאמנים הגדולים של זרם הסוריאליזם המופשט. מירו פעל בשלוש ערים – פריז, ניו יורק וברצלונה.

מירו היה ידוע כמי שסבל מדיכאון מתמיד, שגרר אותו לשינויים במצב הרוח ותקופות של פרודוקטיביות מוצלחת וחוסר פעילות בלתי הפיך. יצירותיו של מירו מסמלות את הדיכאון שלו. הייתה לו תפיסה חדה שאפשרה לו לפצל את המציאות ולתפוס אותה בתוך ציור. מגיל צעיר חווה מצבים קשים שהובילו לעצבות וייאוש קיצוניים.

דיכאונו מתואר במאמר “זאן מירו ודיכאון מחזורי” מאת דלגדו בוגוסלבסקי. 

מארק רותקו

רותקו היה צייר אנרכיסט יהודי-אמריקאי, יליד לטביה. רותקו השתייך והיה ממייסדי זרם האקספרסיוניזם המופשט, שכונה גם “אסכולת ניו-יורק”, והוא נחשב לאחד מגדולי ציירי שדות הצבע.

חייו של הגאון הזה היו מלאים בסתירות ובפרדוקסים. רותקו היה אמן שהדיכאון שלו גדל יחד עם תהילתו, עד כדי כך שהוביל להתאבדותו. למרות מותו הטרגי, רותקו היה ידוע מתחילת דרכו כאמן אקספרסיוניסטי ומופשט ללא אח ורע.

פרנסיסקו דה גויה

גויה היה צייר ואמן הדפס ספרדי. בזמן שלטונו של קרלוס הרביעי היה גויה לצייר החצר הראשי ולמפורסם ביותר מכל ציירי ספרד.

עבודתו עברה הרבה שינויים בשל התקפי דיכאון שהופיעו במוטציות בציוריו. גויה, כתוצאה מהדיכאון,  צייר את הציורים השחורים בשנים האחרונות לחייו. הציורים כונו כך בשל כהותם ובשל התיאורים הקודרים הכוללים דמויות אנושיות מעוותות, המשקפים את פחדיו של גויה מאי שפיות.

לא רק ציירים

מהפרעה דו-קוטבית סבלו המשוררים אלכסנדר פושקין, ויליאם בלייק, ג’ון קיטס, אדגר אלן פו, אמילי דיקינסון ואן סקסטו; הסופרים אמיל זולא, מרי שלי, לב טולסטוי, ארנסט המינגווי,  צ’ארלס דיקנס, ניקולאי גוגול, מקסים גורקי ורוברט לואיס סטיבנסון; המחזאי יוג’ין אוניל; הציירים מיכלאנג’לו, פרידה קאלו, וינסנט ואן גוך, מרק רותקו ואדגר דגה; המוסיקאים הנדל, בטהובן, מוסורגסקי, פיטר גבריאל, ג’ימי הנדריקס, אוטו קלמפרר וצ’רלי פרקר; והמנהיגים אברהם לינקולן, וינסטון צ’רצ’יל ותיאודור רוזוולט.