יצחק מאיר, מחנך, שגריר ישראל בשווייץ, וסופר- מספר בספר ” אשה אחת”, על קורות משפחתו בתקופת השואה. אביו נלקח על ידי המשטרה ולא שב, ואמו שהייתה בהריון מתקדם, נטלה את שני בניה, ויצאה למסע הצלה לכיוון שווייץ.
העלילה סופרה מפיה של האם. את הספר כתב יצחק, בנה של האם. הספר נכתב כיומן מכתבים מן האם אל האב. כשאנחנו חושבים על השואה, אנחנו חושבים במספרים בלתי נתפסים של מיליונים. ספרים כמו “אשה אחת” מעצימים את תפיסת השואה כשהם יורדים לפרטים של סיפור אנושי אחד. לכאורה ,סיפור שואה שכמותו כבר נכתבו אלפים, אבל לא. הסיפור אשה אחת טוב מסיפורים אחרים.
הוא חשוב מהם, כי הוא מציג בפנינו מציאות שבני הדור הזה והבאים אחריו חסרים כלים כדי להבינה. ואינם מסוגלים אפילו להעלותה על הדעת. הוא חשוב מפני שהוא נותן סיכוי לתקן במשהו את היחס המקומם של בני הארץ השמיעו-משמיעים בשיחותיהם על השואה. הספר מצליח לחדור אל העולם הפנימי של האדם-האישה-האם, אל העולם הפנימי של הילדים ולחשוף לפנינו לא רק את כוחם, אל גם את הסוד העמוק של כוחם.
יעיד גל עד זה כי שם עולם הוא שם לחיים הממשיכים שלנו שלכם של כולנו ..של עם ישראל חי”
