תערוכת יחיד “הרצל מצייר את הרצל” בכ”ס בגלריה ב”בית גלר”
מאת: ישראל הרצל
אני גאה וחש בר מזל שאת תערוכת היחיד השישית שלי “הרצל מצייר את הרצל” בחרו להציגה בכ”ס בגלריה ב”בית גלר” בפעם העשירית שהיא מוצגת.
בשבילי זהו הישג אדיר. התערוכה הוצגה לראשונה
בירושלים, בשנת 2017 הן במוזיאון הרצל והן בגלריית משרד החוץ. מנכ”ל משרד החוץ מר יובל רותם החליט אישית להציגה בוינה, בג’נבה ובבאזל לדבריו “האמן ישראל הרצל שילב כאן את כישוריו המיוחדים ואת היכרותו עם דמותו היחודית של חוזה המדיה”. בוינה בחרה שגרירות ישראל להציג אותה כחלק מחגיגות יום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל, ובבאזל ובג’נבה בחרה שגרירות ישראל להציג ולשתף אותה כחלק מחגיגות 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון.
הצורך כיום לעשות תערוכה על אבי הציונות
הרצל היה המנהיג החשוב ביותר בין המנהיגים הציוניים. במגילת העצמאות הוא מוזכר כהוגה רעיון המדינה הציונית. בתקופה של שמונה שנים בלבד הצליח הרצל למקם את הציונות כתנועה עולמית מוכרת ומכובדת, בעלת מוסדות שהביאו להקמת המדינה. הרעיון לעשות תערוכת עבודות על בנימין זאב הרצל נולד אצלי כשקראתי את דבריהם של ברל כצנלסון – “יש לי חשש שהדור הבא, ידע את הרצל כשם, כסיסמה, כדגל, או לכל היותר כאגדה נאה” ועמוס איילון – “בישראל של היום, הרצל הוא לכל היותר שם של רחוב”. כבן משפחתו תמיד התעניינתי מאד בדמותו ובהגותו. יש בביתי ספריה שלמה של ביוגרפיות וספרים על חייו, מעשיו והישגיו. התחלתי לחקור את דמותו של הרצל באמנות היהודית בת זמנו, ובעקבות זאת גיליתי שהרצל, שבעצמו היה איש תקשורת המודע ליכולותיה, הכיר בחשיבות הציור והצילום ככלי של השפעה ובניית תודעה לאומית, והעמיד עצמו כמודל בפני ציירים פסלים וצלמים. כדוגמאות מצאתי את צייר הפורטרטים ההונגרי ג’ קופאי, האמן המאייר והצלם א. מ. ליליין, הצייר הרמן שטרוק, והפסלים בוריס שץ ופרידריך באר. הערצת אישיותו של הרצל הפכה את המנהיג לאגדה עוד בחייו.
תמונת דיוקנו הפכה עם מותו לסמל הנפוץ ביותר של התנועה הציונית. “קנית את תמונתו של הרצל, קנית חלק ושותפות בסיפור היהודי ובציונות”. החלטתי לצייר פרשנות משלי לתמונות הדיוקן המפורסמות שלו.
חשיבותה ותפקידה של תערוכה זו
בקונגרס הציוני החמישי הבהיר מרטין בובר את חשיבותה ותפקידה של האמנות: “ביצירת האמנות בא לכלל ביטוי כל המייחד את הלאום, ולפיכך האמנות שלנו היא הדרך היותר טובה להתוודע אל עצמנו כעם… אני מצפה מן האמנות היהודית להיות העמקה נהדרת והפנמה של הציונות” – מרכזיותו של הרצל בחלום הלאומי, לצד היות דיוקנו המרשים קל מאד לזיהוי, הביא לשימוש בדיוקנו על ידי התנועה הציונית למין הקונגרסים הראשונים. השלם הינו גדול מחלקיו ותערוכה זו משלימה את התמונה של המנהיג הציוני הגדול שהמבקר מכיר זה מכבר.
