אחרי שנציין את פסח שני ביום שישי (יום שבתון) ונלמד על קריעת ים סוף ונשמע את שירת הים, מיד למחרת בשבת חוזרים לרצף הפרשות – לפרשת “אחרי מות”
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה וַיָּמֻתוּ.
“אחרי מות”, אנו מבינים שהפרשה מתרחשת אחרי האירוע שקרה. מתו שני כוהנים חשובים – הבנים של אהרון הכהן. ולכן פרשה זו פותחת בהסבר ואזהרה על הטעות של בני אהרון ומה אסור לעשות כדי שלא יקרה שוב. האזהרה היא: “אל יבוא בכל עת אל הקודש”.
השם אוסר על כניסת הכוהנים והקרבת קורבן לפי הרגש והרצון האישי ומצווה שהקרבת הקורבנות תיעשה רק על פי הכללים של התורה. להבדיל, נדמיין שראש הצוות של נשיא ארה”ב יכנס מתי שמתחשק לו וללא רשות הנשיא למעון המגורים שלו בבית הלבן… , כאילו שכח מי הבעל בית פה, בניו של אהרון הקריבו קורבן ללא סיבה וה’ מדגיש שהדבר אסור.
הפרשה מדגישה כי הכניסה אל קודש הקודשים והקרבת הקורבן תעשה ביום הכיפורים בלבד, ע”י הכהן הגדול בלבד ומכאן ממשיך התיאור של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.
כהן גדול ביום הכיפורים – המועד הכי חשוב שלנו כעם וכאן גם את תפקיד הכוהנים בזמן זה. על איזה יום מדובר? יום הכיפורים. כיום, יום הכיפורים מוכר לנו כיום של תפילה בבית הכנסת. אבל זהו רק תחליף לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית-המקדש והמשכן שהיו בתקופת התורה. ואיזה זכות גדולה להבין זאת לעומק, הן בפרשת “אחרי מות”, אך בעיקר בהקראת סדר העבודה של הכהן בתפילת המוסף ביום הכיפורים!
הפרשה מתארת את הטקס של יום הכיפורים שבו נכנס הכהן הגדול למקום הקדוש ביותר במקדש – קודש הקודשים. שם הוא מכפר על חטאֵי ישראל, חטאֵי בני ביתו וחטאיו שלו. לא לפני שהיה מעביר את החטאים באופן סמלי אל השָׂעִיר לעזאזל, ושולח אותו למִדְבָּר. אותו שעיר שנבחר בגורל יחד עם עוד שעיר שהיה חלק מהקורבן ביום הכיפורים…. מוכר לנו המושג : “שעיר לעזאזל” המקור שלו מהתורה בפרשה זו…
הפרשה ממשיכה במצוות שעוסקות בתחומים שונים – דיני שחיטת בעלי חיים, איסור גילוי עֲרָיוֹת ומעשֵׂי תועבה אחרים. קובץ חוקים זה מכונה “ספר הקדוּשה”.
מות הכהן הגדול: על הכהן חל האיסור להיכנס בכל זמן שירצה אל קודש הקודשים:”אל יבוא בכל עת…”. אם יחרוג מכך הוא ימות: “ולא ימות” (מסביר רש”י: שאם בא הוא מת). אזהרה זו מופיעה בעקבות מות בני אהרון, כדי למנוע התנהגות דומה של הכהן הגדול – אביהם ובלשונו של רש”י :”שלא ימות כדרך שמתו בניו.” החשש שהוא ייכנס ללא הגבלה ומידה לקודש הקודשים! -ויש בכך גם כדי למנוע חילול הקודש.
ההתרעה בפני הכהן היא כדי שלא ינצל את מעמדו הייחודי בעבודתו – כהן עלול לבוא במקרה, מבלי להתכוון, ואו מתוך כוונה כדי להנות מן הקודש, מתוך תחושת פריבליגיה/יחוס של מי שקרוב ומשגיח על הקודש. בכך מבקשת התורה לומר כי מעתה מותו של הכהן לא יהיה יד הגורל, או המקרה של מות שני בניו, אלא מותו יהיה תגובה ברורה לחוק ידוע ומוכר. אם הכהן יתעלם ממנו הוא ימות מיד! כך אין זה עוד מצב שנסיבותיו אינן גלויות, והמתפרש בדיעבד רק לאחר המעשה כמקרה בניו.
אהרון קיבל את הדין על מות בניו “וידום אהרון”. הדבר נכון לכל אחד מאיתנו – חשוב שנבין את הנדרש מאיתנו, בחיי היום יום, בבית ובכלל. וככל שאנו בעשיה בה יש אחריות בעיקר כלפי ציבור, אז על אחת כמה וכמה! האחריות שלנו הן בשושנים אך גם בקוצים!
פסח שמח
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
