הפרשה נפתחת בפסוק:

וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה’

הפרשה נקראת “בהר”, לעיתים אף מכונה היא “בהר סיני”. מכאן שהדברים הנאמרים בפרשתנו נאמרים על הר סיני שבמדבר סיני. שהרי בני-ישראל עדיין במסע במדבר בדרך לארץ- ישראל. בפרשה מוזכרות מצוות חשובות ביותר השומרות על הסדר החברתי והדאגה לחלשים כמו העני והעבד. לצד אלה מופיעה דאגה למישהי נוספת, חשובה: האדמה. כן, גם לה התורה דואגת ודורשת שניתן לה מנוחה…

שמיטה- מצווה לאומית וחברתית. פעם בשבע שנים, כל עובדי האדמה מצווים להפסיק את עבודתם בקרקע ולנוח! כמו כן, מצווים להפקיר את שדותיהם ומטעיהם! מדוע? מצוות השמיטה הינה מצווה חברתית שנוגעת לישיבה שלנו בארץ ישראל, באמצעות שמיטת האדמה, גם אדמת ארץ ישראל הקדושה זוכה למנוחה כל שבע שנים (כמו השבת). כמו כן, שמיטת האדמה מזכירה לנו מי ברא את האדמה ולמי שייכת הארץ, מתוך ידיעה והכרה שהאדמה שייכת להשם, האדם מבין שלא הכל בעולם זה בכוחו ועוצם ידו והוא אינו הבעלים של האדמה. והחשוב מכולם – כשהכול מופקר!!! כולם יכולים ליהנות מהפירות ובמיוחד העניים. לכן מדגישה התורה כי אם מצוות השמיטה תישמר, יהיה שלום בארץ, יהיו גשמים ושפע גדול לאנשים ולאדמה…

מצוות היובל – פעם בחמישים שנה (כלומר, לאחר שבע פעמים של שנת שמיטה – 49 שנה) מגיעה שנת היוֹבֵל. שנה זו מקודשת להשם, וגם בה כמובן שומטים את הקרקעות ומפסיקים את העבודה, שחרור עבדים. ואף משיבים אחוזות קרקע לידיהם של בעליהן הראשונים – הכל מתאפס ומתחילים מהתחלה.
הפרשה ממשיכה בעוד חוקים חברתיים כגון : איסור הונאה – ישנם מצבים שבהם אדם יורד מנכסיו ונזקק לעזרה, יש לעזור לו ואף אסור לגבות ריבית על העזרה. כמו כן דנה הפרשה בדיני עבד עברי ועבד כנעני – חוקים וכללים ביחס לעבד. זכויותיו והחובות של האדון כלפיו. אלפי שנים לפני הקמת איגודי העובדים באה תורת ישראל ועושה סדר ביחסי עובד מעביד….

“וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם“

מסופר על נגר מבוגר שהחליט לפרוש מעבדותו. הוא פנה למעסיק שלו, ותיאר תוכניותיו לפרוש מעסקי בניית הבתים במטרה ליהנות ולבלות במחיצת אשתו ומשפחתו המורחבת. למרות הצער הכרוך בהפסד הכנסה, הוא הסביר כי זה הצעד הנכון עבורו. המעסיק שהצטער מאד למשמע בקשת העובד המצטיין שלו, ביקש ממנו כטובה אישית לבנות רק עוד בית אחד נוסף. הנגר הסכים, אך לא היה קשה להבחין שליבו יוצא אל החופש והוא לא מרוכז בעבודה. הוא השתמש בחומרים פשוטים והעבודה בכללותה היתה באיכות נמוכה. לא הדרך לחתום קריירה של מצוינות. כאשר סיים הנגר את מלאכתו, הגיע המעסיק אל הבית, העניק לנגר מפתח לדלת הכניסה ואמר לו: “זה הבית שלך, זו המתנה שאני נותן לך“

אונאת דברים זהו איסור לצער אדם בדיבור או במעשה ולפגוע בו מעבר לעובדה שזה יכול גם לחזור אלינו. זה לא משנה ‘למי אנו בונים את הבית’, תמיד חשוב לעשות או לדבר לאחרים הכי טוב שאפשר וכפי שהיינו רוצים שינהגו כלפינו. אדם שאומר ועושה את מה שהוא חושב ומרגיש. הוא אדם ישר כי הַפֶּה והַלֵב שלו אותו דבר. האמת והכנות הזו מתחילה בעצמנו.

שבת שלום ומבורך

חזי ברזני