שילוב הקולאז באמנות המודרנית
מאת: ישראל הרצל, herzli99@gmail.com
קולאז’ הוא מדיה אמנותית המרכיבה ומחברת אלמנטים שונים ליצירת תמונה דו-ממדית. בדומה לציור רגיל, המבע האמנותי מבוטא באמצעות צבע, צורה וקומפוזיציה.
עידן הקולאז ‘: קולאז’ עכשווי באמנות מודרנית
שילוב הקולאז’ באמנות קשור לתחילת המודרניזם, והקוביזם בפרט, והוא כולל הרבה יותר מסתם רעיון להרכב של אלמנטים הטרוגניים, ונייר המודבק לציורים. אנו יכולים לומר כי טכניקת הקולאז’ החלה להיות בשימוש נרחב בתחילת המאה העשרים ליצירת יצירות אוונגרדיות, בעיקר על ידי נציגי הקוביזם כמו הצייר הספרדי פבלו פיקאסו והצייר הצרפתי ז’ורז’ בראק.
אמנים של תחילת המאה ה -20 התלהבו מהניסויים, והחיפוש אחר שפה אמנותית חדשה. בזה אחר זה הופיעו אסכולות ומגמות מודרניסטיות שהגדירו מטרה – לשנות רעיונות קונבנציונליים לגבי הציור.
קוביסטים בעבודותיהם השתמשו בטכניקות וחומרים יוצאי דופן. אחת התגליות של אותה תקופה הייתה הקולאז’. הקוביסטים בנו ציורים באמצעות צורות גיאומטריות פשוטות כאלמנטים של הקומפוזיציה. תמונה שנוצרה בצורה כזו הייתה מעין פסיפס שהורכב מאלמנטים-סמלים.
ביצירותיהם, אמנים קוביסטים שאפו לשחזר את רוח התקופה המודרנית. הם השלימו את הציורים בסימני ציוויליזציה כמו שאריות נייר, תוויות, אותיות שילוט. הופעתם של חומרים “מוזרים” כל כך בציורים יכולה להיחשב תחילתה של טכניקת הקולאז’. פבלו פיקאסו הפך ליוצר הקומפוזיציות הקולאז’ האינטגרליות הראשונות. פיקאסו הטמיע בקומפוזיציות שלו שברי טפטים, פוסטרים, גזרי עיתון, חול, חוט. בכך העביר המאסטר את המציאות להקשר של התמונה, והשמיד את כל הסטריאוטיפים לגבי הציור.
שיטת הקולאז’ נועדה לבנות מחדש את המנטליות של האדם, לגרום לו לראות שהעולם אינו צפוי ומשתנה, והתכונות של הדברים הם בלתי-קבועים. המציאות בקומפוזיציות של פיקאסו נוצרה ונבנתה על פי רצונו של האמן, לא מועתקת או משתקפת. בשנים הבאות, דור שלם של עתידנים, סוריאליסטים ואמנים אחרים חלקו את הקסם של פיקאסו לאמנות מסוג זה. כל אלמנט בקומפוזיציה חולץ מהקשרו ונכלל בסביבה זרה, וכך קיבל משמעות חדשה לגמרי. זה היה שינוי של החומר, הפרת הקשרים המסורתיים, התפקיד החריג של הדברים הוא שמשך את האמנים.
על פי מבקרים רבים, ג’ון הרטפילד (גרפיקאי גרמני, קומוניסט נלהב, ממייסדי הפוטו-מונטאז’) היה הראשון שתרגם את הטכניקה של יצירת קולאז’ לצורת אמנות והציג אותה לציבור בשנת 1924 . הוא ידוע בכרזותיו הפוליטיות ובראיית הנולד החדה בכל הקשור לגרמניה ולמלחמת העולם השנייה, כבר בשנות ה-30. הרטפילד השתמש בקולאז’ כנשק סאטירי נגד היטלר והנאציזם, והשתמש בו לשילוב תמונות. ג’ורג גרוס חברו, נזכר שכאשר ג’ון הרטפילד המציא את הפוטומונטאז’ במשרדו בשעה חמש בבוקר במאי 1916, לאיש לא היה מושג על הפוטנציאל העצום שלו, כפי שזה קורה לעתים קרובות בחיים, הם נקלעו למכרה זהב מבלי שידעו אפילו.
טכניקת הקולאז’ שימשה גם את הפוטוריסטים האיטלקים ואמנים רבים אחרים בתולדות המאה העשרים, כולל רוברט ראושנברג, שנחשב לאחד המאסטרים המובילים בטכניקה זו.
“קולאז’ תמונות”
עם התפתחות הצילום מופיע סוג חדש של קולאז’ . הוא נקרא “קולאז’ תמונות”. בתחילה יצרו קומפוזיציות בעזרת תמונות רקע, מקומות בלתי נשכחים או סתם יפים תוך שימוש בטכניקות שונות, רישום, יצירת מודלים של אובייקטים שונים. האיכות המוגברת של התמונות אפשרה ליצור תת סוג חדש של קולאז’ הנקרא פוטומונטאז’. זהו שילוב של שתי תמונות או יותר לאחת, הדורשת מיומנויות שונות וידע עמוק. הפוטומונטאז’ הוא עבודה מורכבת ומאומצת ביותר שלוקחת שעות רבות של עבודה.
מבחינה טכנית, הפוטומונטאז’ נוצר בכמה שלבים – מבחר תמונות לפי מידת זווית התאורה ואיכותן הכללית, יצירת יישומים או הדפסה באמצעות מסכה, ריטוש נוסף, הסרת גבולות התמונה, עבודה עם צללים, הענקת אפקט טבעי. לברק ואז הדפסת התוצאה הסופית.
כיום צילום דיגיטלי ותוכנה מתקדמת מאפשרים ליצור קולאז’ים באיכות גבוהה מאוד, שאינם ניתנים להבחנה מבחינה ויזואלית מהתמונות המקוריות. שימוש מקצועי באמצעים מודרניים לעיבוד תמונה דיגיטלית יעזור לכם למצוא את עצמכם בין הסרטים האהובים או הדמויות ההיסטוריות, בציורים של אמנים מפורסמים, בכוכב אחר או בתקופה היסטורית אחרת לגמרי. אפשר גם להסיר או להוסיף אלמנטים שונים לתמונה הסופית.
