מרילין מונרו בכותרות – הפעם בזכות מכירת עבודה מהסידרה האייקונית של אנדי וורהול – מרילין – בכריסטיס ניו-יורק במחיר שיא לאמן אמריקאי של 195 מיליון דולר.
מכירות מאי בניו-יורק הם שם דבר בעולם האמנות והשנה, מספר המליונים האלה באמת איבד כל משמעות אל מול החיים עצמם, על כל הקשיים הכרוכים בהם, במיוחד בזמנים אלו.
למה הדפס משי של וורהול הפך להיות היצירה היקרה ביותר של המאה העשרים? אני לא מזלזל באנדי וורהול כאחד האמנים החשובים של המאה העשרים ואני גם לא מזלזל במרילין מונרו ששניהם ביחד מגלמים את האמריקאיות של תקופתם (למרות שלא נפגשו מעולם). המחיר נראה לי מוגזם. השיא הקודם ליצירת אמנות מהמאה ה-20 שנמכרה במכירה פומבית היה שייך לפיקאסו, כשיצירתו ״נשות אלג׳יר״ נמכרה ב- 2015 ב- 179 מיליון דולר.
מרילין היא מוצר, היא סחורה, היא מטבע עובר לסוחר. היא משועתקת ומודפסת, מרילין לא ישבה מול וורהול. לא היה ביניהם מפגש. לא היתה היכרות או שיחה. מרלין היא רתימת הזוהר המזוהה עם הכוכבת ליצירת מוצר.
באופן פרדוקסלי, אירוע מחריד שאירע בסטודיו של וורהול תרם אף הוא לערך הסידרה של מרילין. זה קרה ב- 1964, כשאמנית מיצג בשם דורותי פודבר נכנסה לסטודיו של וורהול עם אקדח וירתה בערימת הדפסים של מרילין – ישר בין העיניים. (זה כמובן דרמטי פחות מאירוע אחר כמה שנים לאחר מכן בו ולרי סולאנאס ירתה בוורהול בבטן וכמעט הרגה אותו). בכל אופן, ארבע העבודות שנורו קיבלו שם חדש כשהמילה shot נוספה לכותרת, מה שתרם לנדירות שלהן.
לסיום – באחת הפיסקאות כותב ק”ס לואיס בספרו “ביטול האדם”: “אם אתם רואים מבעד לכל דבר, אזי הכל שקוף. אך עולם שכולו שקוף הוא עולם בלתי נראה. מי שרואה ‘מבעד’ לכל דבר כמוהו כמי שאינו רואה כלל” – זוהי פילוסופיה ברמה גבוהה. אבל כאדם פשוט אני רואה את מרילין ונהנה מהעבודה מבלי להתפלסף
