הפרשה פותחת בפסוק:
וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר…

בני ישראל נמצאים במדבר סיני כבר יותר משנה. לאחר כל החוויות של בנית המשכן, חציית ים סוף ומתן תורה הם משתוקקים להתחיל במסע לכניסה לארץ האבות.

עם ישראל הינו מחנה כה גדול, המורכב ממשפחות רבות – ילדים, מבוגרים וזקנים. לכן צריך להתארגן היטב לפני שמתחילים במסע זה ועל כן נפתח מפקד לאומי הראשון בחברה הישראלית והממונה על המפקד הלאומי – משה רבנו. אך לבדו אינו יכול לספור את כל עם ישראל ולשם כך הוא נעזר בנשיאים של כל אחד מ- 12 שבטי ישראל. ואלו בודקים את גודלו של כל שבט.

ניתן לראות שסופרים רק את הגברים מעל גיל 20, נשים, ילדים וזקנים אינם נכללים במפקד היות וכוונת השם להעמיד צבא לשם הגנה ובטחון. תוצאות המפקד: נספרו 603,550 גברים מעל גיל 20 בעם ישראל. חשוב לציין ששבט לוי לא נכלל במפקד הכללי, כיוון שמוטל עליו תפקיד מיוחד: הלויים מוקדשים לעבודה באוהל מועד ולשירות השם בעבודת משכן.

חשוב לציין, כי עבודת קודש זו הוטלה לאחר יציאת מצרים, על כל בכור בעם ישראל, אך בפרשה זו מתקבלת החלטה להחליף את הבכורות בשבט לוי (הסיבה לכך היא ששבט לוי לא היה שותף לחטא העגל).

לאחר המפקד ישנו סדר התנועה של כל העם. התנועה במדבר נעשית בצורה קבועה : שבט לוי ממוקם במרכז המחנה עם המשכן ואוהל מועד. ושאר השבטים מחולקים לארבע קבוצות, מקיפים אותו מארבעת רוחות שמים: במזרח – יהודה, יששכר וזבולון, בדרום- ראובן, שמעון וגד במערב – אפרים, בנימין ומנשה, בצפון – דן, אשר ונפתלי.

“אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ”

כאשר ייסד הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין את רעיון ה”דף היומי” (רעיון ששרד את השואה וממשיך עד היום), הוא נשא דברים נלהבים אודות חשיבות לימוד התורה ומתוכה ציטט את הפסוק : “איש על דגלו באתת לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד” – בני ישראל באים מעדות שונות, מנהגים שונים, איש על מחנהו ואיש על דגלו. אולם מה מקשר כל יהודי ויהודי? מה המשותף ליהודי הבא מאמריקה וליהודי הבא ממרוקו? המשותף – הכריז הרב – הוא סביב לאהל מועד יחנו! כאשר יהודי נוטל לידיו את הגמרא הוא לומד לדעת שהמשנה חוברה בירושלים, הגמרא חוברה בבבל, רש”י כתב את פירושו בצרפת, תוספות חוברו באשכנז, הרי”ף (רבי יצחק בו יעקב אלפסי זצ”ל) כתב במרוקו והרמב”ם כתב את חיבורו בספרד… התורה היא המאחדת את כולם!

אחדותנו ושלמותנו הינם בספר חוקינו – התורה הקדושה, והיא צריכה ללוות אותנו בכל מסע בחיים.

שבת שלום ומבורך
חזי ברזני