בפרשת נשא נמשכות ההכנות האחרונות למסע אל ארץ ישראל. בפרשה זו כל ההכנות מתרכזות סביב המשכן (המקדש הנייד של בני ישראל). שכן בפרשה הקודמת דובר על מפקד בני ישראל (ללא שבט לוי) ואופן מיקומם במחנה.

הפרשה מסבירה על מפקד בני לוי, שהפעם הספירה היא מגיל 20 עד 50. כמו כן, על חלוקת התפקידים בין משפחות בני לוי, על איזה חלק במשכן אחראית כל משפחה. בני משפחת קהת – אחראים על כלי המשכן, השולחן המנורה וכו’, בני משפחת גרשון – על כל הבדים, הפרוכות והציפויים ובני משפחת מררי – על עמודי העץ. וכיו”ב.

הפרשה מסבירה על מקרים שונים בהם זקוקים בני ישראל לעזרת הכוהנים והמקדש. למשל לעניין נזירות. הנזיר הינו אדם אשר מחליט שלמשך תקופת זמן קצובה הוא מתנתק מהחיים הרגילים והוא מקדיש את חייו לעבודה רוחנית. הנזיר מקבל עליו שלושה איסורים: איסור להסתפר, להתגלח, לשתות יין ולהיכנס לבית קברות. בסוף תקופת הנזירות (שכן אין ואסור לקבל נזירות לכל החיים!) הנזיר מגיע לכהן כדי להקריב קרבן וזה מתיר לו את האיסורים שחלו עליו.

המפגש הכי חיובי עם הכהן הוא ברכת כהנים (שחלה עד היום). הברכה היפה שהכוהנים מצווים לברך אותנו. אשר עד היום נאמרת יום יום תפילת שחרית בבית הכנסת וברכה זאת מוזכרת בפרשה.

סיום הפרשה בחנוכת המשכן. לאחר ההכנות הרבות המשכן מוכן, הכהנים והלווים יודעים את עבודתם והעם רוצה לחגוג את תחילת פעילותו של המשכן. לכבוד החגיגות כל שבט באמצעות נשיאו הביא מתנה למשכן.

בשבת הקרובה, עם השקיעה, נכנס מקודש לקודש אל חג השבועות – הוא חג הביכורים ומתן תורה, הקשר לפרשה ברור שכן כל נשיא שבט מביא את ביכורי השבט למשכן החדש. לעניין מתן תורה יש לשים לב כי בחג זה מדובר על ציון היסטורי, בו קיבלנו את התורה, מתוך שאמרנו “נעשה ונשמע”. בשמחת תורה אנו מציינים את השמחה שבתורה, לאחר שגם עשינו וגם שמענו במשך כל השנה. משל לאדם פשוט שזכה להתחתן עם בת המלך, בתחילה הוא לא מבין למה הכבוד אליו זכה, שכן מיהו ומהו? לאחר שכבר עיכל את הטוב שקיבל בלהיות ראוי לבת המלך, ביקש לעשות עוד שמחה ומשתה.

בחסידות מסופר על תלמיד-חכם אחד שנסע בספינה. באותה ספינה נסעו סוחרים עשירים, שהובילו עמם סחורות. היו הסוחרים מתגאים בסחורותיהם איש לפני רעהו ומתארים את העסקים המוצלחים שצפויים להם. רק היהודי החכם ישב עם ספריו ולמד, ולא השתתף בשיחותיהם של הסוחרים. שאלו הסוחרים את היהודי: “האם גם אתה מוליך עמך סחורה?”. השיב החכם: “כן, אך סחורתי יקרה יותר מכל סחורותיכם”. שמעו כך הסוחרים והתחילו לנסות לנחש איזו סחורה יקרה זו שמוביל עמו היהודי. אחד אמר: “ודאי הוא מוביל משי יקר”. שני אמר: “אני חושב שיש עמו תכשיטי-זהב מרהיבים”. שלישי אמר: “ואולי הוא נושא עמו יהלומים ואבנים יקרות אחרות?”. מרוב סקרנותם החלו לחפש את הסחורה. הם שאלו את רב-החובל היכן מצויה סחורתו של היהודי. אמר להם רב-החובל: “היהודי הזה לא הביא עמו שום סחורה”. בדקו הסוחרים בחדרו, וראו שאין גם שם זכר לסחורה כלשהי. כך חיפשו ובדקו ולא מצאו דבר. גיחכו הסוחרים על היהודי: “לא סוחר אתה, אלא סתם עני שאין לו מאומה”. אך החכם שתק ולא השיב להם מלה. הספינה המשיכה במסעה ולפתע התנפלו שודדי-ים על האניה ולקחו את כל הסחורה שהיתה בה. הסוחרים העשירים נותרו בלי כסף ובלי רכוש, רק עם בגדיהם אשר לעורם. אמר להם החכם: “עכשיו תיווכחו שסחורתי יקרה יותר משלכם”.

כשהגיעו ליבשה, נכנס החכם לבית-המדרש והחל לשוחח בדברי-תורה עם יושבי בית- המדרש. הללו ראו מיד כי האורח הוא חכם גדול. מיהרו להזמין את כל תלמידי החכמים, והאורח דרש לפניהם דרשה נפלאה ועמוקה.

אחרי הדרשה הכינו לכבודו סעודה גדולה. אמר החכם למארחיו: “אנא מכם, דאגו גם לסוחרים שבאו עמי בספינה, אשר שודדים גזלו מהם את כל סחורותיהם והשאירם בעירום ובחוסר-כל”. שמעו היהודים בקולו, הכינו אכסניה לסוחרים ונתנו להם כסף שיוכלו לקנות אוכל ולחזור לבתיהם”. היו הסוחרים מלאי תודה לחכם, ובאו לבקש את סליחתו על שלגלגו עליו בהיותם בספינה. אמר להם: “הלא אמרתי לכם שסחורתי יקרה יותר משלכם; הסחורה שלכם יכולה להינטל מכם, ואילו סחורתי קיימת לעד”.

כפי שאומר דוד המלך בתהילים: “טוב לי תורת-פיך מאלפי זהב וכסף”.

שבת שלום ומבורך

חג שבועות שמח