וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר….
בני ישראל נמצאים במדבר כבר קרוב לארבעים שנה. אין לנו תיעוד מה קרה שם, אבל דבר אחד ברור, כי על פי החלטת השם דור מצרים לא נכנס לארץ ישראל וימות במדבר, אשר על כן בני ישראל קברו את מתיהם מדור מצרים. אז מה הקשר לפרה אדומה? שזוהי מצווה שהפכה לסמל לחוקה – מצווה שמקיימים אותה ולא תמיד באה בקנה אחד עם ההיגיון. חוקת התורה מצווה לקחת אפר של פרה אדומה כדי להיטהר. ומי שבא במגע עם מת נחשב טמא ועליו להיטהר. טומאת מת נחשבת “אבי אבות הטומאה”. בני ישראל שקברו את מתיהם מדור מצרים היו חייבים להיטהר!
בהמשך הפרשה מרים הנביאה, אחות משה ואהרון נפטרת. ולאחר מותה, נוצר חוסר של מים. ולמי פונים – אל משה ואהרון. השם מצווה את משה לקחת את מטהו (אותו מטה שליווה אותו מאז יציאת מצרים) לגשת אל הסלע הגדול ולבצע נס מעל הטבע:” קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה”
משה, שאולי כבר מותש מהנהגה, במקום לדבר אל הסלע פשוט מכה אותו ומן הסלע פורצים מים רבים. העם שמח ומרווה את צימאונו. אך השם כועס על משה ואהרון. הוא ביקש לדבר אל הסלע והם היכו בו – והעונש כיודע קשה – משה ואהרון לא יזכו להיכנס לארץ ישראל.
בני ישראל ממשיכים וחונים בקדש בכדי לקצר את הדרך לארץ ישראל, יצטרכו לעבור בארץ אדום, אך מלך אדום אינו מתיר לבני ישראל לעבור בארצו ( בושה של מלך! שהוא מצאצאי עשיו אחי יעקב אבינו ע”ה). בני ישראל עוקפים את אדום בדרך קשה יותר.
באותה עת מגיעה הבשורה הקשה על לכתו לעולמו של אהרון הכהן אחי משה. משה ממנה את אלעזר בנו של אהרון ליורשו ככהן הגדול ושניהם מלווים את אהרון לקבורה בראש ההר. המסע בדרך העוקפת קשה לבני ישראל: פורצות מגפות והכנענים בדרך מתנכלים לבני ישראל. בני ישראל מתגברים על כל הקשיים ומתקרבים אל ארץ ישראל. בני ישראל הצטרכו לעבור בממלכת האמורי בכדי להתקרב לארץ ישראל. משה גם הפעם מבקש את רשותו של סיחון מלך האמורי לעבור בארצו וזה בתגובה מכריז מלחמה. המלחמה מסתיימת בניצחון ישראל. והעם מתמקם בצידו המזרחי של נהר הירדן ונערך לכניסה לארץ ישראל.
להידבק בטובים:
למדנו בפרשה על לכתם של מרים ואהרון, אחיו הגדולים של של משה, המנהיגים של בני ישראל במדבר. בפרשה נכתב שהתורה היא חוקה – “זאת חוקת התורה” ומשה, אהרון ומרים היו למעשה הצדיקים שתיווכו, הובילו וגוננו על עם ישראל במצרים, אך בעיקר במדבר. כשמרים נפטרה, נוצר חלל. אין מים. יש צמא. רש”י מסביר לנו שכל המים שהיו להם כל הדרך, היו בזכותה. מרים היא מקור החיים, עוד כששמרה על אחיה משה ביאור, שהובילה את הנשים בשירתן, בשירת הים. ועכשיו אחרי פטירתה אין מים! כשאהרון נפטר מה קורה? הכנעני מציק לעם ישראל. אהרון היה אחראי לענני הכבוד שמגנים על העם, ושוב נוצר חלל – האויב מגיח.
אהרון ומרים שמרו על בני ישראל. הם חיזקו והגנו עליהם בדרכם.
גם כיום נוכל להבחין מי האנשים ביננו שהם שותפים, מפרגנים לנו במסע החיים, בעיצוב השליחות שלנו בתפקידנו בעולם הזה. חיוני שנדע לבחון מי יכול לרומם אותנו ולהושיט לנו יד ואפילו רק להיות פה בשבילנו, מבלי לשפוט או לבקר. שיהיו עבורנו ובכך יעצימו אותנו. זו יכולה להיות משפחה, זה יכול להיות חבר בקהילה, זה גם יכול להיות אדם ומנהיג שלא מכירים באופן אישי כמו אהרון, מרים ומשה.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
