חניתה בן ז’נו עובדת בשפה אישית ומקורית ומבין הראשונות בארץ שיצרה אמנות פמיניסטית במוצהר, במבחר אמצעים וחומרים לא מקובלים- שבחלקם מזוהים עם עמלנות נשית סיזיפית.
בעבודותיה, שהן בגדר דיאלוג מתמשך בין האישי והפרטי לבין החברתי והציבורי, היא שואבת מהאוטוביוגרפיה שלה ומעובדת היותה אישה, ומתייחסת בדרכה הייחודית לעובדה שגדלה בצילו של אביה, אהרון בירנפלד מראשוני הצלמים של תל אביב.
במהלך השנים פיתחה חניתה שפה אמנותית ייחודית, שמקורה בחיפוש ובאיתור דימויים הלקוחים מחייה בבית הוריה, מהמדיום של הצילום ומתחושותיה והבנותיה כאישה. במסגרת התעסקותה זו ליקטה דימויים וצילומים נשכחים והפגישה את הצילום הדוקומנטרי של אביה עם ציוריה שלה, ובכך יצרה מתח בין דורי, בין עבר להווה, בין חזון למציאות ובין הטכניקות השונות לבין עצמן.
