”מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ; וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם“ (משלי כח, פסוק יג)
כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות, יש העוברים עבירות חוק, יש החוטאים, יש המעוולים ויש החוטאים כנגד עצמם.
כבני אנוש, אשר נבראו בתוספת מצפון ומוסר, מצופה מאיתנו להבין את המעשה באמצעות מצפון מייסר, אמפתיה, צער, חרטה, סליחה וכדומה, כפי שנבראנו.
שלמה המלך, החכם באדם, כותב משפט הטומן בחובו אזהרה ופתרון.
“מכסה פשעיו לא יצלח..” קרי; את הפשעים שעשית לא תצליח להסתיר לתמיד, יום אחד, בדרך זו או אחרת, אלה יתגלו. (לא לעולם חוסן).
אולם –
אם תודה בפשעיך, תעזוב אותם, (לא תשוב אליהם, תשנה את דרכיך, תתחרט, תתקן וכו)
תבוא עליך מידת הרחמים וימחלו לך.
בעצם שלמה המלך אומר (מילים שלי) כך או כך תתפס, למה לך להסתיר את זה?! הרי בסופו של דבר אתה רק מחמיר את מצבך ובנוסף לתגלית, לבושה, גם תיענש.
ה’ הזהיר את אדם לבל יאכל מעץ הדעת וכשעשה כן, שאל אותו ה’ מה עשית?! ענה לו אדם שזה לט הוא, זאת חווה.
אדם לא לקח אחריות על מעשיו, לא הודה, ניסה לכסות על פשעו ונענש.
קין הרג את הבל וכאשר שאלו ה’ היכן אחיך?! ענה לו “השומר אחי אנוכי”? ניסה לכסות על פשעיו, לא הודה ונענש. וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶֽךָ: כִּי תַֽעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹֽא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּֽהְיֶה בָאָֽרֶץ
שאול המלך נצטווה ע”י שמואל הנביא, לעשות כדבר ה’ להכות בעמלק ולא להשאיר זכר ממנו. שאול המלך לא עשה כן וכשנשאל ע”י שמואל מדוע לא עשה כדבר ה’, שיקר ואמר שכן עשה, ניסה לכסות על פשעיו שאול נענש ובשל כל איבד את המלוכה. “וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה’ אֶֽת ־מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּֽךָּ”
להזכיר גם כי בנוסף לכך, שאול אשר האשים את הכוהנים במעשים שלא עשו והרג את כולם בשל כך. (על כך נאמר: “המרחם על אכזרים, בופו להתאכזר על רחמנים”).
לעומת זאת – דוד המלך לקח את בת שבע לאישה, לאחר שגרם לכך שבעלה ייהרג בקרב, פנה אליו נתן הנביא ואמר לו את אשא הוא יודע ותשובתו של דוד הייתה ישירה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לה’. וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד, ה’ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמֽוּת”
הוא לא ניסה לכבות על חטאו “ומודה ועוזב ירוחם”
חטא אדם כמגד עצמו, כאשר אדם משקר לעצמו, מנסה להסתיר מעצמו עובדות, חי בתוך השקר מול עצמו ומול כולי עלמא, הרי שזה העונש שהוא נותן לעצמו, חי בתוך השקר שלו, נאכל מיום ליום ושום מרפא לא יכול להגיע לליבו, קרני השמש המרפאים לא יוכלו להיכנס כדי לרפא, הרי שליבו סגור ואטום תחת שקריו והסתרותיו.
אנו כחברה מתוקנת, צריכים להוקיר את את מודה ועוזב ירוחם, שהרי לולא כך, מה יעודד בני אדם לשנות ולתקן את דרכם, אם ממילא כל טעות תישאר לדיראון עולם וכל חייו יישפט על עניין בו הודה, שילם את חובו לחברה, תיקן דרכיו ולא שב לדרך הרעה.
הבעל שם טוב אמר: לפני שאתה מוצא את אלוקים, תמצא קודם את עצמך.
האהבה אינה באה לידי ביטוי רק באהבת איש ואישה, כי לפני זה – חייבת להיות אהבה עצמית, לולא נאהב ולכבד את עצמינו, לא נוכל לאהוב ולכבד את הבריות ובוודאי לא את בני/בנות זוגנו, לא תהא חמלה וסליחה כלפי האחר, לא תהא אמפתיה.
כאשר אדם אוהב ומכבד את עצמו, הוא לא ישפוט אחרים ולהורידם, אלא יסייע להם גם כאשר טעו, בחמלה, בזיכוך נשמה, בגובה העיניים – כל עוד זה רצונו של האדם ששגה.
