הפרשה נפתחת בפסוק: “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק.”
בני ישראל מקבלים ממשה חוקים נוספים אשר יילוו את חייהם בארץ ישראל, כגון: הקמת מערכת משפט ואכיפה מסודרים – מתוך החובה לערוך משפט צדק. משה מנחה את העם שכאשר יגיעו אל הארץ, עליהם להמליך עליהם מלך. אך על המלך להיות מבני העם ללא יחוס כזה או אחר. עליו להיות אדם צנוע, שלא ירבה לעצמו ולבני משפחתו רכוש.
משה מסביר את מעמדו במעמדו ותפקידו של הנביא; רק השם יקבע מי הוא נביא, וישים בפיו דברים. אדם אשר לא בחר בו השם ולא שם דברים בפיו, ובכל זאת מחליט לדבר בשם השם, הוא חוטא, ואין להקשיב לו והוא מחלל שם ודברי הקב”ה בפומבי.
בפרשה מסופר על הכללים החלים בעת יציאה למלחמה, כמו האפשרות שיש לאנשים מסוימים לקבל פטור מלחימה, כגון אדם שהתחתן ובנה בית, מי שנטע כרם וטרם הספיק לבצור ממנו את ראשית הפרי וכיו”ב. אלו כללים למלחמת רשות, במלחמת מצווה כולם מגויסים. וכמובן ישנה הנחייה להציע לעיר שלום לפני שתוקפים אותה.
בסוף הפרשה מובא טקס “עגלה ערופה”, אותו מקיימים פרנסי העיר במקרה בו מוצאים אדם שנהרג אך לא ידוע על-ידי מי.
” כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ…”
מסופר על חסידים מעיר אחת, שבאו להתלונן בפני רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב זצ”ל, על הרב של עירם, שהכשיר בשאלה של בשר וחלב, שלפי דעתם היה צריך להחמיר בעוד הרב הקל, ושאלו – האם ניתן עוד לסמוך על רבם בהוראותיו בשאלות של איסור והיתר, או שמא להביא רב אחר תחתיו??
השיב להם האדמו”ר: “הרי אפילו לדבריכם, הרב הכשיר דבר שהוא עניין של איסור דרבנן, ואילו אתם רוצים לעבור על איסור דאורייתא, כי מחלוקת היא איסור דאורייתא, לדברי הכל. והוסיף: וזהו שאמר הכתוב: ” כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ…”
בימים אלו של חשבון נפש, יש להקפיד להימנע המחלוקת עד כמה וכמה.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
