כאשר רבי ישראל הבעל שם טוב זצ״ל ישב עם תלמידיו לסעודת ראש חודש חשון, הבעת פניו הייתה רצינית מאוד. התלמידים ניסו לרומם את מצב רוחו של הרבי, אך ללא הועיל.
לפתע, אל בית המדרש נכנס יהודי כפרי בשם דוד, והנה זה פלא! מיד עם כניסתו התמלא הבעל שם שמחה. הוא קידם את פניו בחום, פינה עבורו מקום על יד השולחן ואף העניק לו פיסה מן החלה שלו.
התלמידים שנכחו במקום, התפלאו איך לא הצליחו לרומם את מצב רוחו של הרבי, ואילו יהודי כפרי פשוט הצליח לעשות זאת?
הבעש”ט חש בפליאתם ושלח את דוד לעשות דבר מה. כשיצא מן החדר, סיפר להם:
״דוד זה עמל קשה לפרנסתו. במשך השנה כולה הוא חסך פרוטה לפרוטה כדי לרכוש אתרוג נאה לקראת חג הסוכות. כאשר שב מן העיר הגדולה ובידו אתרוג מהודר למהדרין מן המהדרין, כעסה עליו אשתו. “אין לנו כסף להוצאות הבית, ואתה מבזבז את ממוננו על אתרוג”?! היא קראה בכעס. בזעמה, היא נשכה את פיטם האתרוג ופסלה אותו.
דוד לא כעס ולא רגז על אשתו. למרות שכל מאמציו ירדו לטמיון, הוא אמר לעצמו בשקט “כנראה שאני לא זכאי לאתרוג נאה שכזה… אכן, האם ליהודי פשוט כמוני מגיע אתרוג מהודר כל-כך”?
“מאז עקדת יצחק ועד ימינו לא התרחש ניסיון כזה” סיכם הבעל שם טוב, “ולפיכך קיבלתי את פניו בחום ובשמחה”.
בסוכות אנו יוצאים מהבית אבל לא משארים את השלום בית בתוך הבית, אלא ממשיכים איתו לתוך הסוכה בכדי לקיים את מצוות התורה ״ושמחת בחגיך״.
מספר הסוחר שהיה מביא מדי שנה אתרוגים לרב מרדכי אליהו זצ”ל: מיכולותיו של הרב זצ”ל, שהיה יכול בשניות ספורות לבחון אתרוג ולדעת את מעלותיו וחסרונותיו. לא פעם הוא היה בודק עשרות ומאות אתרוגים ואומר מה כשר ומה מהודר, מה כדאי ומה לא כדאי כלל. בדרך כלל הוא לא היה אומר “פסול” על אתרוג, אלא רק “קח משהו אחר”. אם היו מביאים לו למחרת או לאחר כמה ימים את אחד מהאתרוגים שכבר בדק – הוא היה מזהה אותו ואומר לנו: “האתרוג הזה כבר היה אצלי לפני כמה ימים ואמרתי עליו כך וכך”. רק פעם אחת שמעתי אותו אומר “פסול” על אתרוג. וזה היה כאשר מישהו הביא לו אתרוג מהודר וסיפר בגאווה שעל האתרוג הזה הוא שילם אלף דולר! הרב הביט שנייה אחת באתרוג, שבאמת נראה מהודר ביופיו ומושלם, ושאל אותו: “אם האתרוג הזה פסול, האם תקבל את כספך חזרה מהמוכר?”, והקונה השיב שכן, כיוון שהוא התנה את הקנייה בכך שהרב אליהו יכשיר את האתרוג. אמר לו הרב: “תגיד לי, לאשתך כבר קנית תכשיט לחג? גם זו מצווה מהתורה! מצווה של ושמחת בחגך”. האיש גמגם משהו בתשובה, והרב אמר לו: “האתרוג פסול!”. “פסול?!” – תמה הקונה. “כן”, אמר הרב, הפך את האתרוג והראה לו נקב קטן ליד העוקץ של האתרוג, נקב שמכוסה במקצת על-ידי העוקץ עצמו. נקב שלא ניכר כלל. כשהרב הזיז קצת את העלה של העוקץ התגלתה מחילה של תולעת שניקבה את האתרוג עד תוכו. הרב המשיך לומר לאיש ההמום: “אינך צריך לקנות אתרוג באלף דולר, די בכך שתקנה כמו כולם אתרוג מהודר במאה שקלים, ותשמח את אשתך בחג בשאר הכסף. זאת מצוות עשה מהתורה”. לאחר שהאיש יצא משם, שאלנו את הרב איך הוא הספיק בשניות ספורות לראות את החור שמתחת לעוקץ. הרב סיפר לנו שאומרים בשם החסידים כי אתרוג הוא ראשי תיבות: “אל תבואני רגל גאווה”. והאתרוג הזה, אמר הרב, לא התאים לראשי התיבות שלו.
הסוכה וארבעת המינים הינם מצוות מיוחדות ולא פשוטות המראות לנו שהידור הוא חשוב, אך בראש ובראשונה ארבעת המינים מסמלים את האחדות, שזה סותר את הגאווה. מטרת מצוות הסוכה הינה שאנו יוצאים ממקום הנוחות שלנו, מבית ועוברים למקום פחות נוח, וזה בראש ובראשונה להדגיש לנו את הצניעות שזה גם סותר את הגאווה.
יהי רצון שנהיה תמיד שמחים, מתוך צניעות ואחדות.
וּפְרושׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלומֶךָ
חג סוכות שמח
חזי ברזני
