הפרשה פותחת בפסוק: “אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ”
פרשת נח כידוע, עוסקת ברובה בסיפור המבול, הקשת בענן היא סמל לברית בין האנושות לקב”ה, בתיאור אבות העמים, צאצאיו של נוח, האדם ומשפחתו ששרדו את המבול. תוך כדי תיאור זה עוברת התורה לספר על מגדל בבל, ועל המאורעות שהובילו להיפרדות העמים.
פרשת זאת, עם כל כך הרבה נושאים המלמדים על תולדות האנושות, נפרשת כמו פרשת בראשית לאורך עשרה דורות.
מיד לאחר יציאתו מן התיבה, בנה נח מזבח והקריב עליו קורבנות מן הבהמה והעוף הטהורים. ריח ניחוח מן הקורבנות עלה לפני האלוקים, והוא נשבע כי לא יוסיף להשמיד את הארץ. הוא בירך את נח ואת בניו שיפרו וירבו וימלאו את הארץ, התיר להם לאכול מבשר בעלי החיים והזהיר אותם שלא לאכול איבר מבעל חי בעודו בחיים ושלא לרצוח. (ע”ע מצוות בני נוח התקפים לכל האנושות)
כאות על כך שהוא לא יחריב שוב את העולם, הוא קבע כי הקשת בשמים תהיה אות לדורות. בכל פעם שארצה להחריב את העולם, אמר, אראה את הקשת בענן ואזכור את הברית שכרתי עמכם.
“…… וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.”
משל חסידי על צבי, שהיה רץ בסבכי היער, בחוסר זהירות, ונתקל בעצים מחמת הקרניים המסועפים שלו, שוב נחלץ ושוב רץ, ושוב נתקל, וכך כמה פעמים, הדבר הרגיז אותו, החליט בדעתו כי מחר יבוא עם גרזן לכרות כל עצי היער. והנה למחרת פגשו חברו, מה לך עם הגרזן, ענה ואמר: אני כורת כל העצים כי הם מפריעים לי בכל פעם וכו’. ענהו חברו החכם ואמר לו, ידידי, אין הבעיה בעצים, הבעיה היא בך, תקצר את קרנותיך הארוכות, ותראה שעצי היער לא מפריעים לך.
אדם נולד עם מידות שאינן טובות, עם ערלה, בכדי להראות “שאדם צריך תיקון”, אין אדם מושלם, כך צורת הבריאה, יש מידת גאווה, קמצנות, שררה… – אילו מידות וקליפות שכל יום עלינו לבדוק איך מסירים אותם מעלינו.
הקב”ה בבריתו עם הופעת הקשת הענן, הבטיח כי לא יזיק לאדמה ולא יפגע בדרך הטבע. אך לאדם אין חסינות ויש לו את הבחירה. זאת הכוונה האמיתית של הברית.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
