לזכרו של המאבטח שמנע בגופו חדירת מחבל מתפוצץ בכניסה לקניון ערים, חוליו פדרו מגרם ז”ל
20 שנה לפיגוע בקניון ערים: ביום שני אחר הצהריים, (04.11.2002), לאחר משמרת עבודה בסופרמרקט, הגיע חוליו לעבודתו כמאבטח בקניון “ערים” בכפר סבא, ועמד בכניסה הפונה לרחוב כצנלסון. במהלך המשמרת ניסה מחבל פלסטינאי להיכנס לקניון. חוליו זיהה אותו מיד, והרחיק האנשים כשהוא צועק: “מחבל מחבל, אחורה אחורה”. הוא הסתער על המחבל, ניסה להדוף אותו בגופו ולהרחיקו מן ההמון. בשלב זה המחבל הפעיל את מטען התופת שנשא עמו, ובהתפוצצות נרצחו חוליו והצעיר גסטון פרפיניאל.
כ– 70 בני אדם נפצעו באירוע.
חוליו היה בן 51 במותו. הותיר אם, אחות ובת זוג. הובא למנוחות בבית העלמין בערד, מקום מגורי אימו ואחותו.
שבועיים לאחר הפיגוע, בטקס שהתקיים במשטרת כפר סבא, העניקו מפקד מחוז מרכז של המשטרה וראש עיריית כפר סבא דאז, תעודות הוקרה לאימו ולחברתו של חוליו. זאת לאחר שתחקיר של המשטרה קבע באופן חד משמעי כי פעולתו של המאבטח חוליו, שבלם בגופו את המחבל המתאבד, הצילה חיי רבים.
חוליו, בן רוסה וסנטיאגו, נולד בעיר פסו דא לוס ליברס שבמחוז קורינטס בארגנטינה ב- (20.03.1951), אח למריה. גדל והתחנך בארגנטינה, למד בבית ספר יסודי בבואנוס איירס ובתיכון בעיר פוסדס במחוז מיסיונס.
בנעוריו היה חוליו חבר בנבחרת הג’ודו במועדון היהודי “הבראיקה”. הוא תמיד אהב ספורט, בעיקר היה אוהד כדורגל – היה אוהד מושבע של קבוצת בוקה, מהמובילות בארגנטינה.
משבגר, חוליו היה בעלים של חברת תיירות בארגנטינה במשך כשנתיים. אחר כך היה המנכ”ל של חברת שיווק, שעסקה ביבוא ויצוא בתחום התעשייה החקלאית, וזאת במשך כעשרים שנה. בעבודתו הירבה לנסוע, הוא מאוד אהב את המפגש עם תרבויות שונות ומגוונות והקדיש זמן רב מזמנו לטובת היכרות עימן.
חוליו היה איש בעל עקרונות, שהנחו אותו כל חייו. מגיל צעיר ביותר, מאז מות אביו, הוא נטל אחריות על משפחתו הן מבחינה רגשית והן מבחינה כלכלית, והחל לעבוד ולפרנס את המשפחה. איש חברותי מאוד היה, תמיד מוקף בחברים, כולם הכירו אותו וחיבבו אותו. הוא תמיד בלט בחוש ההומור שלו. בכל מצב, לא משנה כמה קשה היה, חוליו תמיד מצא את המילה הנכונה, תמיד ידע כיצד לתבל הכול בהומור ולהפוך את הדברים לקלים ולנעימים יותר.
מגיל צעיר חוליו אהד את הרעיון הציוני, היה פעיל בתנועת נוער ציונית וחשב על עלייה לארץ ישראל. אחותו מריה עלתה לארץ בתחילת שנות השמונים, אך חוליו ואימו הצליחו לעלות רק בחודש מרס 2001. תחילה חיו במרכז קליטה ברעננה, אחר כך הכיר חוליו את אליאנה דיוכטר, גם היא עולה חדשה, ועבר לגור בביתה בכפר סבא.
למרות שחוליו לא הקים משפחה משלו, מרגע שהחל בחיים משותפים עם אליאנה הוא היה לדמות מרכזית עבור כל בני משפחתה. ילדיה ראו בו חבר תומך, יועץ ובאופן כללי דמות אהובה. הוא חש מהרגע הראשון אחריות גדולה כלפי הילדים, וידע כי כל מעשה שלו ייבחן על ידם וישפיע עליהם. חוליו ראה עצמו כחלק ממשפחה גדולה, וחש אחריות לכל המתרחש.
מאז עלייתו חוליו חיפש עבודה בכל תחום עיסוק שהוא. היה לו חשוב להשתלב בעבודה, משום שהאמין כי דרכה יוכל להכיר את החברה הישראלית, את השפה ואת האנשים טוב יותר ומהר יותר. הוא היה אדם גאה שביקש להתפרנס בכבוד, ולא הסתייג משום עבודה, לרבות עבודות גופניות קשות. לאחר שעבד תקופה קצרה במפעל מזרונים, החל חוליו לעבוד בתור מאבטח בשתי משרות – בכניסה לקניון “ערים” בכפר סבא, ובסופרמרקט שבקניון.
יהי זכרו ברוך
