פרשת וירא ממשיכה את סיפור ברית המילה שערך אברהם אבינו, עליה קראנו בפרשת לך לך. היא מספרת על ביקור אלוקי; על חורבן סדום ועמורה, הערים המושחתות ביותר בהיסטוריה; ובסופה אנו קוראים על לידת יצחק ועל הרגעים בהם הוא הועלה ״כמעט״ כקורבן על המזבח.
הפרשה נפתחת בפסוקים: “וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו. וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.
וירץ, וימהר, ואל הבקר רץ. הקב”ה מפנה את החום הכבד לעברו של אברהם, אבל! “גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה”. אברהם אבינו, היהודי הראשון, רואים בו את היסוד של יהודי. יהודי עקשן, עם קשה עורף, יהודי אמיתי. הקב”ה מנסה למנוע ממנו את המצווה של הכנסת אורחים, אולם הוא, רץ לעשות אותה, כשמנסים למנוע מיהודי לקיים מצווה – דווקא אז הוא מתחזק. רוצה עוד יותר לעשות. זה יהודי. יהודי יודע שהמהות שלו זו תורה ומצוות, ומי שרוצה לקחת ממנו את זה, דווקא אז הוא יותר מתחזק.
הקב”ה רצה לתת לאברהם שחרור, קצת מנוחה .. ביצעת פעולה הרואית של ברית מילה בגיל 99, אתה חלוש, חבוש , כל תזוזה מלווה בכאבים. מה עשה הקב”ה? בני, אני בא לבקר אותך, ואני אהיה איתך. אז מוציא חמה מנרתיקה, שלא יבואו אורחים! ומה היהודי שלנו עושה? אין לו מנוחה. הוא יוצא החוצה עם כל הכאבים , מתמקם, שמא יבוא איזה אורח היום, אולי לא יהיה לו נעים להטריח ולהכנס? אני מבקש לראות אם הוא בא. הקב”ה אמר, אני רוצה שיהיה לך מנוחה, אני רואה שאין לך מנוחה, אז קח שלושה אנשים כאורחים . הביא לו מלמעלה שלושה מלאכים.
יש כאן יסוד עצום, כמה גדולה אהבת התורה והמצוות אצל כל יהודי. הוא לא יכול לשקוט על שמריו. המהות של יהודי זה קיום תורה ומצוות. כל יהודי באשר הוא. אבות האומה הנחילו לנו לתוך הלב והראש מהות התורה ומצוות. אם אף אחד לא לוקח לנו כלום ובטח לא מונע מאיתנו לקיים את המצוות. לעיתים יצר הרע מערים עלינו, ואנו מבלי לשים לב, מרצוננו, לא אוספים את המצווה.
בעת השואה האיומה, ההתבוללות הכי קשה היתה בגרמניה. בעוצמה שאין לתאר! עד שהיו אנשים שכבר לא זכרו בכלל שהם יהודים. מסופר על יהודי אחד מרוב שהוא נשוי עם גויה, והילדים שלו גויים, והוא חי כבר יותר מחמישים שנה כמו גוי, שכח בכלל שהוא יהודי. מי הזכיר לו שהוא יהודי? הנאצים י”ש, כשהם התחילו לחפש מיהו יהודי, כדי לעקור אותם מן העולם. באו אל היהודי שהיה בעל עסק ופיטר כמה פועלים. כנראה שהמצב באותה תקופה לא היה כל כך טוב. אז הפועלים הגויים האלה הלכו לממשל ואמרו להם זה יהודי. מאיפה אתם יודעים? אנחנו יודעים.
תפסו אותו הגרמנים, אמר להם איזה יהודי אני? בואו תראו את האשה שלי ואת הילדים. אמרו לו טוב, אתה אומר שאתה לא יהודי? נעשה לך מבחן. אם תעמוד במבחן, לא נהרוג אותך. ואם לא תעבור, אתה כמו כל היהודים. אמר להם תבחנו אותי. הלכו והביאו ספר תורה, שטחו אותו כמו שטיח על הרצפה, אמרו לו בוא תדרוך. אמר, זה? חס ושלום! נבהל, נזכר. בשעה שראה את הספר תורה על הרצפה, כל הרגשות שהיו לאבותיו ואבות אבותיו צפו ועלו לנגד עיניו. אמר להם תהרגו אותי ואת מי שאתה רוצים, את כל המשפחה, את זה אני לא אעשה! מורשתו של היהודי המרוחק היתה עמוק עמוק בלבו ולא יצאה משם לעולם.
יהי רצון שתמיד נמצא עצמנו בנחישות לקיום מצוות בשמחה ובאהבה.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
