פרשת וזאת הברכה, חג שמחת תורה ,שמיני עצרת תשפ״ה / מאת: חזי ברזני
לע”נ כל הנרצחים והנרצחות בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי וחיילות צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים והפצועות הי”ו, להצלחת כל חיילי וחיילות צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם.
“וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ”
פרשת ‘וזאת הברכה’ המסיימת את קריאת התורה, תמיד נקראת בשמחת תורה ומבלי שום הפסקה, מיד פותח ‘חתן בראשית’ לקרוא מפרשת בראשית, בכדי לא לעצור את רצף התורה…
לפני שנאסף אל אבותיו מברך משה את כל אחד ואחד משבטי ישראל, כפי שעשה יעקב אבינו לפני מותו. משה מציין בברכותיו את יחודו של כל שבט ומברך את נחלתם וחלקם.
בסיום הברכות עולה משה להר נבו ומשקיף על הארץ הפרושה למרגלותיו, אל ארץ הגלעד, הים והנגב. משה מת, בגיל מאה ועשרים, ונקבר בגיא בארץ מואב, אך מקום קבורתו המדויק לא נודע. בני ישראל מבכים את מותו של משה במשך שלושים יום. יהושע שהוסמך ליורשו של משה היה מלא רוח חכמה שהאציל עליו משה, אולם, מסכמת התורה כי לא קם עוד בישראל נביא כמשה.
בליל החג בכל החג ואף במוצאי חג יצא עם ישראל לרחובה של עיר לרקוד עם ספר החוקים והמצוות שלו. לציין את סיום שנה קריאת התורה ותחילת הקריאה בתורה, כמו במילות השיר הידועות ‘להתחיל מבראשית’….
מסופר על אדם קשיש, אשר נשא בזרועותיו ספר תורה בהקפות של שמחת תורה. ניגש אליו אדם אחד ושאל אותו: “האם לא קשה לך לשאת את ספר התורה? הרי אתה זקן וחלוש, וספר התורה כה כבד! “אדרבה”, השיב הזקן, “בחרתי דווקא בספר התורה הגדול ביותר, משום שנאמר כי ‘התורה נושאת את נושאיה’ וככל שספר התורה יהיה כבד יותר, כן ייקל עלי לשאת אותו”.
והחל לספר לו את הסיפור הבא:
כאשר גורשו היהודים לתוך גטו ורשה נאמר להם, שאם הם לא ירוצו – יכו בהם. היה שם איש אחד בן שבעים, כפוף וחולני, שהחזיק בידו של נכדו הקטן. בשעה שהם רצו נפל הילד ונחבל ברגלו. כשהוא קם מנפילתו הוא יכול היה רק לצלוע. הסבא, שחשש שמא הנאצים יכו את הילד באלות, הרים אותו על כתפו, והכריח את עצמו להמשיך לרוץ.
“מה אתה עושה?” שאל אותו מישהו, “הרי אתה בעצמך בקושי יכול לרוץ, אתה זקן וחלש. איך אתה יכול גם לשאת את הילד על כתפיך?” “אתה טועה”, השיב הזקן, “לא אני נושא את הילד: הילד הוא זה שנושא אותי. אלמלא הוא לא הייתי מסוגל לעשות אפילו צעד אחד”.
כאשר אנו מקיימים מצווה כלשהי, המצווה הזו מחזיקה בנו. כאשר אנו שואפים להגשים מטרה נעלית כלשהי, אותה מטרה נושאת אותנו, ושום משימה אינה נראית לנו קשה או בלתי אפשרית.
יהי רצון שכול עול של מצווה ייתן לנו כוחות ונרגיש שמצוות התורה הם הנושאים אותנו. ויהי רצון שיהפוך שמחת התורה הזה עלינו לטובה , ובזכות כל הקפה נשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות .
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
