השבוע לפני שנתיים הלך לעולמו הילד עמית מזרחיל, שבועיים לאחר יום הולדתו ה-10. עמית נפטר לאחר שנאבק בגבורה במחלת הסרטן במשך חצי שנה. ” התפקיד העיקרי בחיי הוא להיות אמא ואמא נשארת אמא כל עוד היא קיימת אז גם היום עמיתי כשאתה נוכח בצורה אחרת אני תמיד אמשיך להיות אמא שלך, תמיד אהיה גאה על היותי אמא שלך, אמשיך להנכיח אותך, לדבר עלייך, להנציח אותך כדי שכל מי שמכיר אותי ידע שהיה פה ילד שקראו לו עמית ושהוא היה עולם ומלואו והשאיר אחריו חלל עצום וחור בלב שלי בצורה שלך”, ספדה לו אמו יעל, “תודה על הזכות להיות אמא של גיבור העל שהיית והינך במשך עשר שנים.

“אני מקווה שאתה מרוצה מכל מה שאנחנו עושים כאן כדי שתמשיך להתקיים ולהיות עוד קצת כאן איתנו, לגעת בעוד ועוד אנשים ולתת להם הרבה כוחות והשראה. אני לא באמת יודעת איך ממשיכים את החיים בלעדייך עמיתי וממתינה יום יום לסימן ממך שאתה בסדר , תשמור עלינו, תמשיך לשלוח לי סימנים ותופיע יותר בחלומות”.

השבוע נערכה גם פעילות מיוחדת לזכרו של עמית בבית הספר בו למד, “דבורה עומר” בכפר סבא. ברחבי בית הספר פוזרו תחנות שייצגו את האהבות של עמית: משחקי ספורט, קומיקס, בניית דגמים מיוחדים. בבית הספר נפרסו מחשבים שהיו פתוחים באתר לזכרו של עמית והילדים למדו עליו, ראו תמונות שלו וגם כתבו דברים לזכרו. בבית הספר גם נחנך “ספסל החברות” לזכרו של עמית, ערך שהיה חזק מאוד אצלו. “אני ממשיך לקיים בעולם את האהבות שלך, ואת התכונות המדהימות שלך ככל יכולתי, ואני ממשיך לדאוג שנוכחותך תהיה במחשבות ובלב של האנשים. שיחשבו עליך, שיזכרו בך, שיכירו אותך גם אם לא הכירו אותך בחייהם, כי הגיע לאנשים הטובים שבעולם הזה להכיר אותך ולחוות אותך”, ספד אביו, אורן, “הבאת כל כך הרבה לעולם הזה ותפקידי עכשיו הוא לדאוג שכל זה יישאר כאן וימשיך הלאה.

“עמית אני מקווה שאתה רואה שם מלמעלה את האירוע הכול כך מרגש שעשו לזכרך אתמול בבית הספר שלך. כמה אהבה וגעגועים באו לידי ביטוי שם. כמה זיכרון מדויק ממך. 730 יום מאז הפעם האחרונה שדיברנו, שהתחבקנו. הזמן עובר אבל הכאב על החוסר שלך נהיה חד ושורף יותר ככל שהזמן עובר. כל כך הרבה תהיות ומחשבות ,אתה אינך והעולם ממשיך לנוע ולהתקדם וזה בלתי נתפס”.

בעוד שבועיים, 3.6, ייערך הטורניר השנתי לזכרו של עמית בהשתתפות ילדי ארבעת הקבוצות בכפר סבא וכן במשחק ראווה מיוחד של נבחרת האמנים של ישראל.