בפוסט שהוציא בלדינגר עם סיום החיפושים כתב “לאחר שלושה ימי חיפושים מאומצים, החיפושים הסתיימו, הפעם, בטעם מר, עם מציאת גופת הנעדרת בשטח חקלאי מגודר באיזור נווה ימין על גבול אזור התעשיה. כולנו מרכינים ראש, משתתפים בצערן של משפחות דחרוג’ ובכר היקרות ומאחלים, שלא תדעו עוד צער ומכאוב. תודה לכלל המתנדבים שהשתתפו בחיפושים במסירות נפש ראויה להערכה. תודה לכם על הזמן, האכפתיות והנכונות לסייע. תודה לכלל כוחות הביטחון העירוניים, המשטרתיים ואח’ שהשתתפו במשימה. ו…תודה מיוחדת לקובי אנקרי משכונת עליה, שאני מודה על זכות הגורל שהפגיש בנינו להכרות ושת”פ כה איכותי. למי שבמקרה טעה לחשוב, אז מעולם לא יצא לנו לפעול ביחד ואני תקווה שלצד הסיום הטרגי, שימשנו כאן גם דוגמא לשת”פ איכותי, מקצועי, הרמוני, יעיל (ונטול אגו) לכלל היחידות שהשתתפו בחיפושים. שת”פ איכותי, ענווה ובעיקר שיתוף מידע ואיחוד כוחות למען מטרה משותפת, הם הם הדרך והבסיס לבניין כח גדול ואיכותי. למרות הסוף הטרגי, אין ספק כי בזכות השת”פ הזה, משפחת דחרוג’ היקרה, תוכל לפחות להתנחם בכך שהם לא נכנסו לסטטיסטיקת ה”נעדרים האבודים”, שמקום המצאם לא נודע (ויש מאות כאלה במדינת ישראל למי שלא יודע). לעיתים אנו זוכים לשמוח במבצע הצלת חיים מוצלח ולעיתים אנו נאלצים “להסתפק” בעצם מציאתו של נעדר עבור משפחתו והזכות להביאו לכבוד אחרון. תודה לכל התושבים האכפתיים שתרמו למאמץ המשותף. בשמי ובשם כל חבריי בסיירת הביטחון (שהמעוניינים מכם, מוזמנים להצטרף אלינו דרך קבע לפרויקט ההתנדבות), נאחל לכולכם ברכה, הצלחה וסיפוק בעשייה. ברוכים תיהיו כולכם. תנחומים למשפחות דחרוג’, בכר ולכל משפחת ש.עליה.ועוד משהו בנימה אישית, אני חושב שכולנו צריכים ללמוד מהאירוע הזה גם שעור חשוב לחיים. בעידן הרשתות החברתיות ותפוצות המסרים שהפכו קלות ומהירות כל כך…חשוב לזכור, שבסופו של יום, יש מאחורי ארוע כזה גם משפחה של נעדר וצריך לגלות איפוק ולכבד. (כך גם באירועים פליליים ותאונות דרכים חלילה). חייבים להמתין, לנצור את הסקרנות באיפוק, עד אשר המשפחה הקרובה תקבל הודעה סופית ולחשוב תמיד בגישה של: “איך הייתי מרגיש, לו אני במקומם”? שנדע ימים טובים יותר”.