דילמה. זו מילת המפתח הנפוצה ביותר בימים טרופים אלה. ייאמר מיד , בצדק רב . ולגביי דידי הדילמה כפולה ומכופלה . כולי תקווה ואמונה שאחגוג גם את המימונה בשנה הבאה ( ב”ה ) , אך מי ליידי כף ייתקע כי אכן כך יהיה . אף אונקולוג בכיר לא . אני נילחם ככפיר מחד , אך חייב להיות מציאותי מאידך גיסא . ברם לא אני האישיו . הדילמה הלאומית חשובה יותר.
אז איך מקבלים החלטות כשמדד המורל הלאומי בשפל חסר תקדים . ייאמר מיד , אין לי שום כוונה להפר את החלטתי שלא להעלות לאוויר טורים פוליטיים וכך לעד יהיה . כן אתור על חבל דק , אך פוליטיקה יוק . בשורות האיוב ממשיכות לזרום מערב שביעי של פסח . כן , גם למסכים שלנו . מה עוד שהמציאות עולה על המידע המצוי בידינו . ובואו נהיה גלויים . עם ישראל ( כולל גם את ילדינו ונכדינו ) מצוי בשפל חסר תקדים ( בכל פרמטר אפשרי ) בתולדותינו מאז תקומתנו . אני אפיקורס הפעם , ועל כך בטור אחר . כי אני סבור שמעז ייצא מתוק ובסופו של יום . לא רק שנקום מהשפל הנורא אלא אף נצא מחוזקים יותר . מאוחדים יותר . אוהבים יותר . חכמים יותר . וכן… הפעם נדע להפיק לקחים . לא לשוב על הטעויות . ייתמו הימים שפעם אחר פעם אנו נופלים לאותם בורות שבמו ידינו כרינו . אני אופטימי . מאד אופטימי . גם במישור האישי הקשה וגם במישור הלאומי הדווי וספוג כאבים קשים מנשוא . אז זהו יש החלטות שחייבים לקבל הרגע . ובמה עסקינן : קובי חברי האהוב קרוב ליובל שנים , מצוי בדילמה ( כפי שציינתי בריישא של דבריי ) .
קובי ורונית נוהגים לארח אותנו במימונה , שנה אחר שנה אחר שנה אחר שנה אחר שנה…… בבייתה של האימא אליס אוחיון . אישה מופלאה . רחבת לב . שקדנית . מוכשרת . שפית מישלן 5 כוכבים . מי שלא ראה את שולחן החג שעורכת אליס אוחיון מידיי שנה , בערב המימונה , לא ראה הצגה מימיו. מה זו הצגה . הצגה הצגה . יתירה מזו , לא תימצאו על השולחן ולו גרגר אחד , שלא הוכן מכף רגל וראש בידיי הזהב של אליס . אליס הקוסמת . שרק תהיי לנו בריאה אימאל’ה יקרה של כולנו . אז ממשיכים במסורת המופלאה שעוברת מדור לדור לדור לדור….. או שמא נותיר את ההחלטה לשטן מרצועת הרשע והרוע . וכאן : גם קובי וגם אני החלטנו פה אחד , אין נתק וכך נמשכת השרשרת ולעד תישאר . קובי ורונית משנים קמעא את הקונספט . מתכונת מצומצמת . רק משפחה וחברים קרובים . בלי מוסיקה . בלי שירים . כן , אנחנו עצובים . קודרים . מתוסכלים . מאוכזבים . אך לא נהיה אלה שנועצים נעץ במפעל הכי מגי בתולדות הציונות . ענת מיודבניק , בת דודה של רונית אוחיון , אוספת אותי ממעונות הגיל במושבה בואך ביתה של הגב’ אליס אוחיון . כן אימא של קובי , חברי האהוב . אחד האנשים היותר חכמים היותר מוכשרים . היותר ישרים שהכרתי מאודי . קובי המארח מקבל אותנו כשבידו האחת מופלטה תוך שהוא מוזג לנו את כוס התה כמיטב המסורת במימונה . בתנועה של מגנט משהו , מוצא אני עצמי ליד אליס שלא עוצרת ולו לשנייה ממלאכת הקודש של הכנת המופלטות . קערות הבצק אותו הכינה ורידדה במו ידייה , הולכות ומאבדות גובה . חבריי עדיי . ממרום גילה המופלג ניצבת אליס במטבחה במשך 3 שעות רצופות . אנרג’ייזר . לא פשה ולו לרגע . גם לשבת קמעא לא הייתה מוכנה . ממש הפלא השמיני בתבל . אליס תעצור רק לאחר שפירוריי הבצק האחרונים בקערות ייהפכו למופלטות . מופלטה זו מילה קטנה לטעמיה המכושפים של המופלטה שהחליקה מבין אצבעותיה עתירות הניסיון של אליס . אליס אוחיון . תודה אימאל’ה . אנחנו אוהבים אותך . מאד אוהבים אותך . פגשתי חברים טובים שזמן רב לא ראיתי אותם ( מטעמים מובנים ) חלקם אף מהמימונה הקודמת של קובי . בקולאז’ המצו”ב , אותו יצרה בכישרון רב , חברתי האהובה אירית מארק ע”פ תמונות של האחת והיחידה : ענת מיודבניק , מותג על במושבה . בפריים בפינה השמאלית יחד איתי : קובי אוחיון מפיק העל של האירוע .
אלישע לוי המאמן הלאומי ברוך הכישרונות . והיהלום שבכתר : ענת מיודבניק הקריאטיבית . את נאווה לוי , אשתו של אלישע , תוכלו לצפות , חולקת מופלטה עם קובי . וכמה אני מאושר שהדילמה הסתיימה בהן מוחלט לחגיגת המימונה . חגיגה במתכונת שונה , ברם חגיגה . תודה קובי , חבר של אמת , אני אוהב אותך . בואו נישא תפילה ליושב במרומים : להשבת כל החטופים היום . לא מחר . היום . להחלמתם של כל הפצועים. לעילוי נשמתם של כל הנופלים גיבוריי ישראל המדהימים . ולכל החיילות והחיילים גיבוריי החיל , הנלחמים גם ברגעים אלה בסמטאות הארורות של עיר השטן . אנא השב אותם הביתה בריאים ושלמים .
ולכן ולכם חברות וחברים שלי : לעד זכרו , רק אהבת חינם תנצח . הרבה אהבת חינם . שלכן ושלכם . יואב