כולנו אוהבים להשתמש בביטוי: "מה דין שמיטה להר סיני?" שפירושו מה הקשר? ראשית שנבין יש קשר בין דיני שמיטה להר סיני, פותחת הפרשה ומעידה זה נאמר בהר סיני. יתרה מזאת, זוהי שוב ההוכחה לקבלת תורה שבע"פ שגם נמסרה בהר סיני.

וככה נפתחת הפסקה הראשונה בפרקי אבות: "מֹשֶה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה." וכאן הכוונה לתורה שבע"פ וכדי שנבין, בשנת 200 לספירה הבין רבי יהודה הנשיא את הקושי בעברת התורה שבע"פ ואז ערך אותה בכתובים. וחילק אותה לסדרים ע"ע – שישה סדרי משנה…. אז בפעם הבאה נתקל בשאלה "מה דין שמיטה להר סיני" פשוט להגיד שכן יש קשר, דיני שמיטה בנוסף לכתוב בתורה נתנו בהר סיני ולכן הדגשת הפרשה בפתיחה "בהר סיני …"

״אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ״ כך נפתחת פר׳ בחוקותי יחד עם עוד ברכות רבות, ביניהן: "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם."
במידה ולא תצייתו, מזהיר אותם האלוקים, אעניש אתכם קשות. ואז מופיעים פסוקי ה"תוכחה"המכילים את העונשים הצפויים, חלילה, לבני-ישראל במידה ולא יקיימו את מצוות התורה, אך הם מסתיימים בנימה אופטימית….
"וְאַף גַּם־זֹאת בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶֽם״

בסוף הפרשה נמצא הצווי:
“וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם.”
ונשאלת השאלה כיצד עולה מחשבה בלב אדם לרמות את השני?! ברוב הפעמים התשובה נעוצה במחשבה של האדם המרמה כי הוא מרגיש נעלה יותר, חכם יותר, או גדול יותר מחברו… אולם אף פעם אין לדעת מיהו העומד מולך.
מסופר על ילד קטן בגיל 7 שנכנס לבית קפה והתיישב לו באחד השולחנות. הוא פנה אל המלצר, והמלצר ניגש אליו. הילד שאל בנימוס את המלצר: "סליחה, כמה עולה גלידה עם קצפת וסוכריות?". המלצר מתחיל כבר לחשוב ש- "הלקוח הצעיר״ תופס לו מקום בשביל גלידה… הפטיר בזווית פיו בזלזול: "עשרה שקלים". הילד ספר שוב את מטבעות הכסף שהיו בידו, ושאל את המלצר: "וכמה עולה גלידה רגילה בלי קצפת וסוכריות?" המלצר מתחיל לאבד את סבלנותו וסינן שוב בזלזול: "חמישה שקלים!". שוב הילד הפנה את מבטו אל כפות ידיו הקטנות ואמר: "אקח גלידה רגילה בבקשה". המלצר התרגז על "חוצפתו" של הילד הקטן ולאחר כמה דקות הביא לו המלצר את הגלידה. וזרק את החשבון בבוז על השולחן והלך משם! הילד ברך ואכל את הגלידה בהנאה.
כשהמלצר ניגש לפנות ולנקות את השולחן, עלו דמעות בעיניו… על מפית קטנה השאיר הילד 10 שקלים – חמישה עבור הגלידה וחמישה נוספים לטיפ בשבילו… לעולם אל לנו לזלזל במישהו אחר, אין לך לדעת מי הוא העומד לפניך. יהיה בעינך כגדול אף אם הוא קטן…

שבת שלום ומבורך
חזי ברזני