בימים אלה נשלמות הכנות אחרונות לערב ייחודי שיתקיים ב- 3.4.16 בשעה 19.00 באודיטוריום בית ספיר, שבו יהיה סיכום פרויקט "קהילה זוכרת- יצירות מאירות". הכניסה חופשית לתושבי העיר. העבודות תוצגנה לקהל הרחב בכניסה לאודיטוריום עד 8.5.
בפרויקט זה אמנים מתחומי אמנות שונים, פגשו משפחות שכולות מסניף יד לבנים בכפר סבא, בעקבות מפגשים אלו יצרו האמנים יצירה אמנותית חדשה בסימן של אור, אופטימיות, בחירה בחיים ותקווה.
אין מדובר כאן בפרויקט הנצחה אישי אלא בעבודות אמנותיות מיוחדות אשר מבטאת את תחושותיהם, ערכיהם, המסר שספגו וכל חיבור אחר אותו הם מרגישים למשפחה השכולה.
המשפחה השכולה נתרמה מכך שיקירם מונצח בעבודת אמנות ובנוסף להאיר לציבור את הכוח המרפא שבאמנות, להאיר לקהילה את הדרך של הזיכרון, להאיר לאמנים שמתנדבים בפרויקט את ההתנדבות כזכות. להאיר לכל אחד מאיתנו –הן המשפחות , הן האמנים והן הקהילה, את היכולת שבנו להיות קשוב לצרכי השני.
לאמנים ניתן חופש אמנותי מוחלט ובין המשפחות לאמנים נוצרו חיבורים מעניינים כאשר חלק מהיצירות משקפות זאת. אוצרת התערוכה היא עדה מורן רייס.
מספרת האמנית לאה וייסברוד "החלטתי ליטול חלק בפרויקט לאחר הרבה לבטים וחששות, אבל כאשר נפגשתי עם אופירה ברק, האם השכולה, הכל התפוגג כלא היה. המפגש המחבק עם אופירה הוביל ליצירה המנציחה את היקר לה מכל – בנה.
תהליך היצירה נולד לאחר הרבה חשיבה על מהות החיים. בתחילה, רציתי ליצור "עץ גדוע" אשר שורשיו נטועים אך ענפיו נגדעו כמו חייו של בנה, וכשפגשתי את אופירה הבנתי כי עומדת מולי אם אשר הצליחה בסופו של יום להמשיך בחייה לצד השכול.
כך, החלטתי ליצור עבודה המדגישה את ההמשכיות בחייה של אופירה מחד, לצד האינסופיות בזיכרון, באהבה ובגעגועים המלווים את השכול מאידך…"
לזכרו של עדן מוסאי
בשנה שעברה הציגה פנינה מלך האמנית את המיצג לזכרו של עדן מוסאי "כאשר הגעתי למשפחת מושאי מיד ראיתי את הצער בעיני כל בני המשפחה: דליה ואורי ההורים, דוד ושרון אחיהם לעדן ז"ל. ידעתי שהם נמצאים באותו המקום בו הייתי אני ובני משפחתי לפני עשרים ושש שנה, כאשר איבדנו את בועז שלנו", מסבירה האמנית פנינה מלך "כל שהיה ביכולתי לעודד, לשפר ולהטיב עם הרגשתם, היה מתוך ניסיוני האישי ורצוני העז להשפיע עליהם לטובה. שאפתי שיתחילו לראות את האור. שאפתי שהשמחה תתחיל לשרור בביתם, למרות שאנו יודעים שבכל שמחה קיים עצב. עצב אובדנו של עדן ילווה אותם אמנם לעד, אך החיים חזקים דיים כדי להמשיך עם שני הבנים היקרים שנותרו.
"כבר בפגישה הראשונה, כאשר לחלוחית הבהיקה בתוך עינם, ידעתי שאפסל להם את האור. את הפנים לאור. את התקווה לאור, כי רציתי שהאור ישכון בביתם, ואחריו תגיע השמחה. הייתי מאושרת כאשר ראיתי את ההפתעה והשמחה בפניהם בראותם את הפסל. ידעתי שהמטרה הראשונה הושגה.
"בפיסול התחלתי מיד עם אובדנו של בועז בני. רציתי עבודת ידיים מזוהמת. רציתי להתפלש בבוץ. ואכן, החמר השלים את מטרתי. עברתי שלבים שונים בפיסול אצל מפסלים ידועי שם. פיסלתי בקווים ריאליסטיים, יצקתי בתבניות את הפסל לגבס ולאחר מכן, לאבקת שיש ממנו התקבל לאחר ליטוש פסל שיש מבהיק. עברתי לפסל באבן טבעית תוך שימוש בכלים שונים וכן, לפיסול בברונזה. התנסיתי בעבודת זכוכית ופיסול בקל-קר כחומר גלם. אני תקווה, כי אכן, ישרורו האור והתקווה לאושר בבית מושאי ובביתם של כל אחד מאיתנו בכל מצב".
