בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים הם מתיצבים , בפרשת “יתרו” , אל מול הר סיני למעמד ההתגלות ולקבלת התורה. משה ואהרון, נדב ואביהוא ועמם שבעים מזקני ישראל, עלו אל ההר ולעיניהם נגלה אלוקי ישראל-ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר[שמות כ”ד 9-10]. הר סיני הוא הר חורב ומכונה גם הר פארן [חבקוק ג’ 3] והר האלוקים [שמות ג’ 1]. להר סיני הוצעו זיהויים שונים, בהתאם לסברות השונות על אודות מסלול הנדודים של בני ישראל במדבר, ג’רויס, וחוקרים נוספים הציעו לזהות את הר סיני בג’אבל חלאל [בערבית-ההר הקדוש], המצוי במרחק כ-30 ק”מ ממערב לקדש ברנע, ומתאים לטווח ההליכה האפשרי ביניהם, על פי דברים א’ 2:”אחד עשר יום מחורב…. עד קדש ברנע”. פרופסור עמנואל ענתי גורס שמיקומו של הר סיני הוא בהר כרכום שבנגב- כ35 ק”מ דרומה ממצפה רמון. בעקבות 11 עונות חפירה נתגלו באתר ציורי סלע, המזכירים סיפורים מהמקרא, וכן מזבח ולידו 12 מצבות. הרים רבים ניצבים כמועמדים לזיהוי עם ההר, שזכה לארח את מעמד קבלת התורה, ופתרון ודאי-אין. [פרשה ארץ ישראלית, כהן מאיר].