השבוע בחרתי לראיין את נגה כהן, פרשנית פמיניסטית, בת 31, גרה בת״א. בעלת טור שבועי במאקו בשם ״נשים מנגה״ ופינה בתכנית הרדיו ״סדר נשים״ ברשת א׳, ומתארחת כפרשנית בתכניות טלוויזיה ורדיו. לצד אלה, עובדת נוגה במחלקת שיווק בחברת היי-טק.
נגה כהן. “חשוב להתמקח על השכר”
לאורך השנים קיימת מגמה לפיה יותר נשים רוכשות השכלה בתחומים מגוונים יותר מבעבר לצורך השתלבות מוצלחת יותר בשוק העבודה. רבות מהן משתלבות בחברות היי-טק, בעסקים, בזירה הציבורית, אך בשלבים מסויימים נתקלות בחסמים מבניים ותרבותיים המקשים עליהן להתקדם לצמרת מקבלי ההחלטות בעסקים ובזירה הציבורית.
מהי מבחינתך פריצת דרך לנשים בקריירה ?
מה שחשוב בעיניי עבור נשים הוא לשאוף לתפקידים ולתנאים שנראים להן בלתי-סבירים או בלתי-אפשריים. תמיד מלמדים אותנו כנשים להסתפק במה שנותנים לנו, להיות נחמדות ועוד להגיד על זה תודה. גברים, לעומת זאת, לומדים כל הזמן לדרוש עוד, להתמקח ולהשיג יותר. מקסימום אומרים להם ׳לא׳, ואילו נשים מדמות שה׳לא׳ הזה הוא סוף העולם, אולי כי כבר לא יאהבו אותן.
אז זה ממש לא ככה – חשוב להתמקח על שכר, על תנאים כמו ימי חופש, קרן השתלמות, אופציות במקרה של הייטק, הטבות אשראי ועוד, ולהתעקש על הטייטל שלך. מעבר לזה, חשוב לא להיכנס לתפקיד המגדרי שכל הזמן מייעדים לנו, כמו למשל לדרוש שאנחנו נסכם את הישיבות, אפילו אם זה לא התפקיד שלנו.
אני מאוד ממליצה לנשים כל הזמן להכשיר את עצמן וללמוד עוד דברים, ולא לפחד לחפש הזדמנויות תעסוקה חדשות כל הזמן. לינקדאין זה כלי נהדר שגם מאפשר דילוג מעל הנטוורקינג שגברים עושים לעצמם. בחינה של הזדמנויות תעסוקה מאפשרת לך גם לבדוק כל הזמן שאת מקבלת תנאים מתאימים ומאפשרת לך גם לדרוש יותר.
בהקשר הזה חשוב שאנחנו כנשים גם נקדם ונדחוף נשים אחרות – כמו שגברים מסייעים אחד לשני.
אם יש ילדים וצריך בגלל זה לצאת מוקדם להביא אותם או להישאר בבית, אז לנסות להתחלק במשימות האלה עם בן הזוג. ואולי כדאי לדבר עם מי שצריך בחברה ולבדוק אפשרויות לקידום מדיניות פרו-ילדים ופרו-הורות.
דבר אחרון והכי חשוב, לא לפחד לשווק את עצמך ואת מה שאת עושה, כדי שכולם יידעו. ככה שגם אם פותחים עיניים, כשאת יוצאת מוקדים למשל, כדי להביא את הילדים מהגן, לשווק את כל מה שאת עושה ובאיזו שעה מוקדמת את מגיעה לעבודה ועובדת אחר-כך בלילה – לאיזון.
מה דעתך על יום האשה, יום המורה – נאמר בד"כ בלשון זכר ?
אני מאוד בעד יום האשה. זו הזדמנות להזכיר שלמרות שכביכול יש שוויון כי אנחנו יכולות לצאת להצביע וגם לעבוד, יש עדיין הרבה מאוד פערים, חסימות ויחס מפלה. אפילו שאנחנו יכולות לצאת לעבוד, לדוגמה, עדיין מסלילים אותנו למקצועות שונים כשהמקצועות הנשיים נחותים יותר חברתית, דורשים יותר עבודה שחורה וגם התנאים פחות טובים בהם, שלא לדבר על כל העבודה בחינם שאנחנו עושות במשק הבית.
אבל זה לא רק עבודה, חשוב להציף עדיין את כל הפערים האחרים שקיימים, כמו דיכוי מיניות, זנות, פורנוגרפיה, אונס ותרבות האונס, חסימה בהגעה לעמדות השפעה פוליטיות וכלכליות, השתקת קולן של נשים, רצח נשים וכו׳.
לגבי יום המורה, שצריך להיות יום המורה (mora), גם כאן מדובר במקצוע נשי, שאין הכרה בחשיבות שלו, אין השקעה של מספיק משאבים כדי לאפשר למורות לחנך באמת ולא רק להעביר באופן פורמלי חומר ולסכם לקראת הצלחה במבחן. נוסף לזאת, יש סטיגמה קשה על מורות כנשים מבוגרות וצווחניות – זה כבר קשור לאיך שאנחנו תופסים נשים מבוגרות בחברה שלנו והניסיון להעלים אותן כי הן כבר לא נראות כמו איך שהחברה מבנה נשיות – צעירה, יפה, רזה ומינית. המיניות של הנשים המבוגרות נמחקת. בכל מקרה, אני מאוד בעד ציון יום המורה, ועוד יותר בעד השקעה חברתית בהוראה כי מדובר במקצוע קריטי בחברה שלנו.
מדוע לדעתך עדיין מעטות הנשים שמגיעות לצמרת מקבלי ההחלטות במדינת ישראל ובעולם בכלל ?
היכולת להנהיג, לנהל ולקבל החלטות נתפסת כגברית, כי גברים נתפסים ככאלה שתפקידם להגן, כמקצועיים וכיודעים על מה הם מדברים. נשים לעומת זאת נתפסות כהיסטריות ורכרוכיות. מחקרים מראים שהדעה המקצועית של נשים נחשבות פחות מאשר של גברים. הבחירות האחרונות בארה״ב הן דוגמה לכך – הילרי קלינטון הייתה מוכשרת לתפקיד, ואין ספק שאם היא הייתה גבר היא הייתה זוכה בלי למצמץ. אבל לא יכלו לדמיין אשה מובילה את העולם ולכן בחרו גבר אלים, שונא אנשים ונשים וילדותי, העיקר לא לבחור באישה.
מעבר לדעות הקדומות על נשים, הנהגה והובלה היא הרבה פעמים תולדה של גברים שדוחפים אחד את השני קדימה. נשים לא נמצאות במועדון הזה. אם אין להן את הקשרים הנכונים מהצבא או מהלימודים, הן לא מגיעות למקומות האלה כי מגיל צעיר נשים מוסללות למקצועות נשיים יותר ויש גם את הלחץ למצוא בן זוג ולהביא ילדים. זה נכון גם לנשים שכן מצליחות להתקדם אבל פורשות לאורך הדרך, מהסיבות האלה.
ההבדלים בהתקדמות מתרחשים כי ההצלחה של אשה בחברה נמדדת לפי היותה אמא, ואילו של גבר לפי כמה רכוש, כולל נשים, הוא צבר, וכמה הוא יכול להשפיע. לשם מכוונים אותנו, כך שופטים אותנו, וכך גם מחלקים את המשאבים בחברה. הדוגמה הבולטת ביותר היא המשכורת הנמוכה יותר לנשים כי זו ״משכורת שנייה״, עידוד נשים לוותר על קריירה בשביל קריירה של בן הזוג, משרת אם, היעדר חופשת לידה שוויונית לאבות, מקפצה של אנשי צבא הישר לעולם העסקי והפוליטי.
היעדר משאבים אצל נשים גורמת לכך שהן יוכלו להתקדם פחות אם בכלל – צריך להשקיע כסף כדי להיכנס לפוליטיקה, לנשים יש פחות, ולכן לא יכולות להשקיע אותו ולהתקדם.
דבר אחרון, צריך גם פנאי – ללכת לאירועים ולהתמנגל, לשבת בישיבות עד מאוחר, לצאת לבלות עם החבר׳ה. אשה שצריכה לטפל בילדים לא יכולה לעשות את כל זה.
שאלה מתבקשת, מה דעתך על קוד הלבוש לחברות הכנסת בכנסת ?
אין שום בעיה שיהיה קוד לבוש, אבל הוא צריך להיקבע ביחד עם העובדות והעובדים, ולהתחשב במגבלות שיש ובצרכים שלהן. אגב, אין לי בעיה שגם ישנו את קוד הלבוש של גברים.
