“ידיו של אישי” – האמנית מיכל אשכנזי צילמה במשך שנתיים את בן זוגה שחלה באלצהיימר

מיכל אשכנזי, ציירת וצלמת החליטה לתעד במשך שנתיים את מחלתו של בן זוגה שחלה באלצהיימר “את הסדרה הזאת התחלתי לצלם מתוך התבוננות בידיים של חברי לחיים אחרי שהוא חלה. ראיתי, שכמו ידיו של תינוק, גם כאן אין שליטה על התנועות. אבל יש הבדל גדול בין ידי תינוק לבין ידי איש זקן” 
מיכל אשכנזי, נולדה בהולנד ועלתה ארצה ב-1951 אחרי שעברה את השואה כילדה. אשכנזי אלמנה ואם ל-2 בנים בוגרים, 5 נכדים ונין 1. 
היא למדה ציור באוניברסיטת חיפה ולאחר גמר הלימודים עשתה 6 שנים כיתת אמן עם אמנים שונים. אשכנזי היא ציירת וצלמת ועשתה 31 תערוכות יחיד בציור ו-3 בצילום בארץ וגם בחו’ל.

בשל כישרונה הרב, זכתה ב-4 פרסים בינלאומיים + פרופסור כבוד ב- Accademia del Arte בלצ’ה, איטליה והיא חברה באיגוד האמנים המקצועיים, בקבוצת "נקודת מבט" וב-I.C.U. .

אשכנזי החליטה לתעד את מחלתו של בו זוגה שחלה באלצהיימר "את הסדרה הזאת התחלתי לצלם מתוך התבוננות בידיים של חברי לחיים אחרי שהוא חלה. ראיתי, שכמו ידיו של תינוק, גם כאן אין שליטה על התנועות. אבל יש הבדל גדול בין ידי תינוק לבין ידי איש זקן. בעוד ידי תינוק הן ללא אופי וחלקות הרי שבידי אדם מבוגר כל חייו מופעים : כל גיד, נים, כתם וקמט מראים את מה האיש עשה. הידיים עבדו, לימדו, ליטפו ואהבו, בנו וכתבו והכל מופיע בתוכם". 

אשכנזי מספרת כי לאחר מכן גם הופק סרט מרגש בנושא שצילם בני נחומוביץ’, ערכה אפרת גרינוולד ואת התחקיר והריאיון עשה ישראל לנצ’נר, הסרט הופק ע"י הטלוויזיה הקהילתית "שנתיים עקבתי אחרי ידיו של בן זוגי וראיתי איך התנועות נעשות יותר ויותר כבדות ככל שהמחלה והגיל התארכו, צילמתי את הידיים מתוך רגש של אהבה וכבוד לאיש שיקר לי. התוצאה הייתה סדרת צילומים שיצרו יחד תערוכה בבית האמנים בחיפה ולאחר כשנתיים תערוכה בבית ספיר בכפר סבא". 

תגובות

תגובות