זה המשפט שנאמר לסגן דנה בן עמי ברגע שיצאה מהוועדה הרפואית ממנה חששה. אך שום כוח שבעולם לא עמד בדרכה לחזור לשירות ואף לצאת לקצונה. סיפורה המרגש של סגן דנה בן עמי 

סגן דנה בן עמי בת 21 תושבת רמת השרון החלה את שירותה הצבאי כמו כל חיילת ממוצעת- טירונות, קורס הכשרה ובסיומו שיבוץ לתפקיד פקמ"צית בטייסת דורסי הלילה.

אבל אז חלה תפנית בעלילה כאשר נאמר לדנה כי לא תוכל להמשיך את שירותה הצבאי. "בכיתה י"ב עברתי ניתוח להסרת בלוטת התריס. בעקבות הניתוח נאלצתי להמשיך בטיפול תרופתי קבוע, ובמהלך שירותי זומנתי לועדה רפואית- שקבעו שעליי להשתחרר מצה"ל". דנה מצידה לא ראתה בזה בעיה או מכשול כלל, בנחישות רבה ובעזרת מפקדיה היא פנתה מיד למדור מתנדבים על מנת לחזור ולשרת בצבא.

"ההתנדבות מבחינתי הייתה עניין בירוקרטי ותו לא," ממשיכה דנה, "ברגע שהודיעו לי שעליי לעזוב את הצבא התחלתי מיד לעשות הכול כדי לשוב ולשרת. כפי שידעתי שאשרת בשירות משמעותי- כך לא רציתי לוותר עליו בקלות".

תהליך החזרה לשירות היה קצר יחסית- חודש וחצי בסך הכל- וזאת בשל ההנחיה והדחיפה של המפקדים שלה, שצעדו איתה יד ביד לאורך כל התהליך. "בעיקר," היא אומרת, "בשל העובדה שמבחינתי לא שקלתי אלטרנטיבה אחרת. המטרה לחזור לצה"ל הייתה ברורה כשמש".

דנה חזרה בשמחה רבה לשרת באותה הטייסת שבה החלה את שירותה הצבאי. להפתעתה, מטרה חדשה צצה בפניה- קורס הקצינים. "הרצון לצאת לקצונה התעורר בי פתאום. לא תמיד חשבתי על יציאה לקצונה, אך הרצון עלה בי אחרי שהבנתי את המשמעות והאחריות העצומה שבתפקיד קצין. המפקדת שלי הייתה מודל אמיתי בשבילי. הסתכלתי עליה ואמרתי- אם היא מסוגלת, אז גם אני". וכך היה.

היו לך הקלות מבחינת הכושר בבה"ד 1 (בית ספר לקצינים) בשל היותך מתנדבת?

"לא היו לי שום הקלות בבה"ד וגם לא בהכנה לבה"ד. היה לי קשה מבחינת הכושר ולקח לי כמה פעמים לעבור את בוחן הבר-אור. לא ויתרתי- עשיתי את המקסימום שאני יכולה. הייתי יכולה לגשת לוועדה מיוחדת של מתנדבים על מנת לקבל הקלות, אבל העדפתי שלא. בסופו של דבר, הכושר הו אלא העיקר- הקצונה פיתחה אותי מאוד מבחינה אישית. זה תהליך מבגר."

ספרי קצת על התפקיד שלך

"כיום אני קצינת מבצעים בחמ"ל המבצעים בטייסת ציפורי המדבר. זה תפקיד שדורש המון אחריות; אני בעצם אחראית לניהול השוטף של הטייסת הן מבחינה מבצעית והן בשגרה. למשל- הזנקת מטוסים לאימונים שוטפים ותרגילים, וכמובן הזנקות חירום. בנוסף, פיקוד על כלל חיילי החמ"ל בטייסת.

מבצע צוק איתן

"ואוו, פשוט ואוו!" זה המשפט שדנה אומרת כשאני מבקשת ממנה לספר לי על תחושותיה ממבצע ‘צוק איתן’.
"עבודה אינטנסיבית מסביב לשעון, לסגור המון שבתות ולא לראות בית, לעבוד בקצב מטורף ולפעמים לשכוח לאכול. ועם כל זאת- תחושת סיפוק שלא ניתן להסביר".

"הרגשתי תחושה אמיתית של הגנה ושליחות", היא ממשיכיה בגאווה, "אני זוכרת שהתחושה שאפפה את החמ"ל בזמן המבצע הייתה: ‘בלעדינו, לא היה מי שיזניק את המסוק להציל את הלוחמים’ כל אחד פה הרגיש שעשה עבודה משמעותית".

דאגת לחברייך הלוחמים?

"ידעתי על חברים שלי שנמצאים בשטח, אבל להזנקה יש זמן קצוב ואין זמן לשוטט במחשבות. אתה חווה מערבולת של רגשות בפרק זמן קצר כל כך, וצריך להמשיך בעבודה המבצעית".

אנחנו נמצאים כרגע בחודש נובמבר – חודש הגיוסים , יש לך משהו שחשוב לך להגיד מהניסיון האישי שלך למתגייסים ?

"זו חוויה לא נורמלית שייחודית לארץ שלנו, בשום מקום בעולם אין אדם בן 18 שנמצא בשיא צעירותו, שעוצר הכול ומתגייס כדי להגן על העם והמדינה שלו. משקל כבד מוטל על הכתפיים של כולנו, וצריך להתייחס לזה בחשיבות הראויה- אם לא נעשה זאת, מי כן?"