המפגשים המרטיטים של יוסף עם אחיו,ושל יעקב עם יוסף, הולידו את הקריאה :”… העוד אבי חי”? [בראשית מ”ה 3], ושל “עוד יוסף בני חי…” [בראשית מ”ה 28]. המפגש בין האב “השכול” ובין הבן “האובד” , מסמל את הגורל היהודי לדורותיו. הגורל היהודי, הנראה תמיד כמתוח על חבל דק, מזמן סוף מפתיע. גם בימינו נחלץ עם ישראל חושים, לעמוד לצד מסורבי העלייה בשהותם בגולה, משם יצאה הקריאה “עוד אבינו חי! עם ישראל חי!”, כקריאה המקשרת בין הארץ והבנים שהיו מעבר למסך הברזל. המילה “עוד” הינה דו-כיוונית, ומתאימה למציאות זו: האחת פונה אל העבר, עוד-מלשון עדיין, והשנית צופה לעתיד”עוד – מלשון תוספת. הקריאה “עוד אבינו חי”, היתה לזעקה ולסמל למאבק היהודי לשחרור מעבדות-לחירות, משיעבוד לגאולה רוחנית ולעלייה לארץ ישראל. זוהי זעקה של התפייסות ואיחוד בין הבנים, כדגל וכסמל של “עם אחד-לב אחד”. [פרשה ארץ ישראלית, שמואל כהן.]