דני היה חייל מילואים שלחם במלחמת יום הכיפורים בגדוד שריון בתור תותחן. במהלך הקרב בגולן עלה הטנק שלו באש כתוצאה מפגיעה של טיל. הנהג והטען נהרגו מיד במקום. דני הרגיש את האש אוחזת בלהבות בסרבלו והוא קפץ מן הצריח ארצה. הוא ניצל בזכות תושייתו של המ”פ מיכה. דני נפצע אנושות, נשרף בכל חלקי גופו ורגלו השמאלית נקטעה.
 
בשכבו בביה"ח אשתו הייתה בחודש התשיעי להריונה וזכתה ללדת בן שתי קומות מתחתיו, ששמו גולן. תלמידי שכבה ו’ שמעו מפיו את סיפור פציעתו והקשיבו בעניין רב. זו להם פעם ראשונה לשמוע סיפור אישי של חייל נוגע ללב. הברק בעיניים וההקשבה ….חלקם מכירים את דני כי למדו אצלו מוסיקה, אך מעולם לא ידעו מה עומד מאחורי פציעתו.

הם גם שאלו שאלות רבות כגון האם הוא פחד שהוא ימות, איך התגבר על פציעתו, האם הוא מצטער שנלחם, האם הסכים שילדיו יתגייסו לצבא ורצו לשמוע עוד ועוד.

רידר סיפר שלבסוף קטעו את הרגל ולמרות הפציעה הוא המשיך את חייו, עסק במוזיקה ולימד בקונסרבטוריון למוזיקה. קצב החיים של רידר הוא ממושך ומלא שמחות והצלחות. הילדים שאלו מה הסוד הגדול לגבורה הוא הדגיש את כוח הרצון וכוח האמונה.

הוא רצה לחיות והאמין בכוחו להתגבר על כל הקשיים הפיזיים והנפשיים הרבים. הוא נפרד מהילדים בהמלצה לחיים- להציב מטרות ולהגשים אותן במלוא האמונה. לא לוותר גם אם קשה! ועוד הרביץ בהם תורה על אהבת המדינה ואהבת עם ישראל.

עוד הסתבר לתלמידים באותו האירוע על היכרות מוקדמת בין רידר לשירה בכר, מנהלת ביה"ס. כששירה הייתה תלמידה בבית שאן דני רידר היה המנצח של תזמורת הנוער, בה היא ניגנה כחלילנית. דני שהקים וניהל את הקונסרבטוריון למוסיקה במשך 17 שנים הוכיח לעצמו ולכולם כי הפציעה איננה מהווה מכשול או מעצור אלא גרמה למינוף החזון המוסיקלי בעיר הפריפריאלית וזכה להצמיח מאות ילדים מפתחים את כישרונותיהם המוסיקליים. לרובם זה היה הבית השני שלהם.