גיא יואל דרשר בטור אישי מרגש

פסח, חג החירות, החג שמסמל את יציאתו של העם היהודי, עם הנצח הבלתי מנוצח, מעבדות לחירות.
להיות בן העם היהודי שחי במדינת ישראל ומגדל בה את ילדיו זו זכות שחלמו עליה יהודים מימי חורבן בית שני דרך גלות ספרד ואירופה דרך השואה ואני הקטן מגשים את החלום. איש חופשי במדינה יהודית חופשיה, בן חורין!!! תודה לאל על ניסיו וארץ ישראל בה אנו חיים היא הנס הגדול ביותר שידעה היהדות מאז ומעולם, בל נזלזל בגודל הנס ובל ניקח אותו כמובן מאליו.
בכל יום ויום עלינו להודות לקב”ה על הזכות הגדולה.
סבא שלי (שרוב בני משפחתו הושמדו באושוויץ) בימי ההולדת שלי היה תמיד אחרון המברכים ותמיד עם אותה ברכה:”גיאל’ה, נכד של, סבא מאחל שאף פעם לא תדע מה זה להיות יהודי בלי מדינה”, שנזכה תמיד להיות עם החי במדינתו, המדינה הטובה בעולם!!!
תודה לאל ובע”ה נשב השנה סביב שולחן הסדר ונברך על היותינו בני חורין.
ושוב אעצום את העיניים ואחשוב עליו,אחשוב על היהלום ששמו רון, יהלום שאבד לנו לפני 31 שנים וטרם החזרנו.
את הפסח הזה כמו את כל ערבי הסדר מאז בר המצווה שלי (1986,השנה בה אבד לנו רון) אקדיש לרון ארד.
31 סדרי פסח יושבים בני משפחתו וכסא אחד עדיין מיותם.
31 שנים בהן לא הצלחנו להחזיר הביתה את רון.
המצב המיוחד ב 2 מדינות מפתח שעוברות טלטלה חסרת תקדים פותח הזדמנות להחזיר את רון הביתה ולסגור מעגל לרעייתו תמי ולבתו יובל ולאחים המקסימים שלו שיצא לי לפגוש ובעצם לכל העם היושב בציון.
אנשי הדממה והתחבולות יכולים (יכולים….!!!!!!) להפוך את הטרגדיה הזו לסנסציה ולהחזירו.
בשנה הזו אפשר וצריך לסיים 31 שנים של “אל היעד” לשנה של “על היעד” ולקיים את מצוות “ושבו בנים לגבולם”.
גם עצמותיו של אלי כהן הי”ד הטמונות בסוריה צריכות להיטמן בארץ הקודש וגם רון ארד (יבל”א אמן) צריך לחזור הביתה.

אנחנו יכולים !!!! אנחנו חייבים !!!! ולא משנה כמה קטנים זה יוציא אותנו כשתיודענה העובדות על עשרות פעמים בהן יכולים היינו להחזירו תמורת כסף או אתנן אחר ופספסנו…. .העיקר להשיבו הביתה ולסיים את אותה גיחת הפצצה במשפט:”וכל מטוסינו שבו לבסיסם בשלום”

אני מייחל, מאחל ומתפלל שבסדר הפסח הבא לא יהיה כסא מיותם בבית משפחת ארד, ושיהיה זה רון שיברך :”מי שהוציאנו”.

חג פסח שמח וכשר לכל עם ישראל בשמי ובשם ילדי.