אמנות הציור במאה ה– 20 כוללת אלפי ציירים ומאות אלפי ציורים. מתוכם, הציבור הרחב מכיר עבודות של עשרות ציירים בלבד ומומחי אמנות מכירים מאות בודדות של ציירים בלבד.
הסיבה למצב זה נובעת בגלל שהבעלים, המארגנים והאמנים לא יכולים לסבול גלריה ריקה או מוזיאון ריק, ואין דרך לכפות על הקהל לבוא לאמנות שאינו מכיר או אמנים לא מוכרים. אפשר לנסות לשכנע, לעורר אצל הקהל ספקות כלפי שמרנותם, להגיד להם: ‘אולי אתם אוהבים רק כמה עשרות ציירים מפורסמים מפני שרק אליהם בכלל נחשפתם’. השמרנות העיקשת, אינה מתבטאת רק באטימת אוזן ועצימת עין לשמות לא ידועים, היא שוררת גם כלפי יצירות פחות ידועות של ציירים ידועים.
דוגמה למצב זה, הייתה כשנחשפתי בשייט תענוגות לצייר הישראלי יצחק טרקאי, שעבודותיו נמכרו בגלריית הספינה. רוב הקהל הרחב בישראל לא מכיר איזה צייר מדהים הוא היה עד שלא נחשפים למקבצים שלמים של יצירות שלו שאינן ידועות כמעט.
מספר מילים על אמנות המאה ה–20
למותר לציין שהאמנות לא התחילה ולא נגמרה בסוף המאה ה–20. אני יכול להבטיח שגם בתוך מה שנוצר במאה ה–20 נמצא מאות יצירות אנונימיות שאפשר להתאהב בהן מיד — אם רק נראה אותן. גם יצירות שכיום הן לחם חוק היו מודרות ואלמוניות עד שאמנים שנהנו ממעמד של מעצבי דעת קהל החיו אותן. אזכיר שקפקא לא פרסם אף רומן בחייו. “הטירה”, “המשפט”, ומרבית כתביו, הוצאו לאור אחרי מותו על ידי ידידו מקס ברוד. אך בימי חייו, העולם לא ידע כלל מי זה קפקא.
קשה להאמין, וינסנט ואן גוך מכר ציור אחד ויחיד בחייו. ואן גוך מת אלמוני. רק אחרי מותו הפכו יצירותיו לאבן פינה בתרבות האנושית. באמנות של המאה ה–20 יש מאות קפקא וואן גוך שעדיין לא התגלו.
שתי ציפורים בהרצאה אחת
אני, כמרצה בעל ניסיון בהרצאות לפני קהל של שלושים שנה, מכוון בהרצאותי לשתי מטרות. הראשונה, לפעור סדק במחסום השמרנות; השנייה, ללכוד מאה שנה של אמנות במסגרת שעה אחת. הקהל האוהב את האמנות בעת החדשה התרגל למונחים מקצועיים שהוא לא מבין, קיארוסקורו (אור צל), קרקולור (הסדקים הנוצרים בציור שמן) ועוד מונחים מקצועיים. אולי חוסר ההבנה נחשבת אפילו כטקס בלתי נפרד מחווית הציור. כמרצה אני בעד פיזור משמעותי של הערפל, ואני מפזר חלק ממנו.
הבנת תולדות האמנות מתחילה במבט על ציר הזמן של תנועות האמנות הגדולות, כולל האמנים והאירועים שהגדירו תנועות אלה ואת התפתחות האמנות לאורך זמן. הצבתי לעצמי מטרה לנסות ולהבהיר בהרצאתי בזמן של שעה את המגמות המרכזיות שהיו בתולדות האמנות. זה מתבטא בין השאר בכך שבהרצאתי אני מחבר סגנונות מודרניים של גרפיטי, אמנות רחוב ואיור לז’אנרים רחבים יותר מוכרים היסטורית כמו ציורי “המסטרים הישנים”, פופ ארט, ואמנות קונספטואלית.
אחת האטרקציות בהרצאתי היא כאשר אני מראה ארבעה ציורים בסגנונות של ארבע תקופות ציור על ציר הזמן של אמנות המאה ה–20, ושומע את תגובות הקהל אחרי כל סגנון.
בהרצאה אני מדבר על המרכיבים העיקריים של הסגנונות.
לדוגמה – מרכיבי הסגנון הריאליסטי כוללים:
דיוק – רישום מדויק מהתבוננות
ערכים – ערכי בהירות
ניגודיות – ניגודיות בערכי בהירות
שוליים – (קצוות) חדים או רכים
מעברים – בערכי בהירות, צבעים, טמפרטורה, מרקם וכו’
טמפרטורה – צבעים חמים וקרים
חדות – עד כמה חדים ועשירים הצבעים
אני מסביר איך מה שקורה בתקופה מסוימת מחוץ לאמנות משפיע על האמנות, ואיך התפתחויות טכנולוגיות השפיעו על הציור.
דוגמה ראשונה הם פיתוח צבעי השמן (Oil paint) שהחליפו את צבעי הטמפרה. יתרון צבעי השמן שהם עשירים בגוונים שלהם ומתייבשים לאט יותר מצבעי הטמפרה העתיקים. לכן הם נוחים יותר לעבודה.
דוגמה שניה הינה ההשפעה של פיתוח שפופרות הצבע, שאפשרו להתחיל לצייר מחוץ לסטודיו.
בהרצאתי אני מסביר מדוע בימים עברו אף אחד לא חלם שיגיעו ימים שבהם ישלמו מיליוני דולרים כדי לרכוש ציורים.
מהפכה מקוונת
אסיים את הכתבה בהשפעת תקופת מגפת הקורונה. ההרצאות המקוונות של אמנים ישראלים, עברו מהפכה. מהצד של האמנים המעבר מהגלריה אל הבית כרוך בבעיות טכניות וארגוניות. במופעי זום הקהל הוא שותף, האמן לא יכול לצפות הכול מראש. בנוסף, אמנים צריכים לסדר אולפן חובבים בבית ולהוציא כסף על שדרוג תשתיות האינטרנט, לוודא שתהיה להם יכולת להעלאה מהירה של וידיאו ושמע. נוצר יתרון לאמנים שמצליחים להתמודד עם הטכנולוגיות החדשות.
בימי הסגרים כדי לשמור על הקשר עם הקהל סיפקו האמנים הרצאות ואירועי אמנות מקוונים חינם. למרות זאת מתברר שעל מוצרים אמנותיים מקוונים בעלי ערך הקהל ישראלי מוכן לשלם. למדנו שאין תחליף לאולמות הגלריות והמוזיאונים, ולחדרי ההרצאות. מנחם לדעת שיש בישראל קהל תומך, מבין ומפרגן שעשה ככל יכולתו להשתתף בשגרה אמנותית כלשהי.
